שוטרים בהפגנה – מחזור שירה | יובל ששון

1.

כָּמוֹנוּ, אֲבָל
בְּדִיּוּק כָּמוֹנוּ
הַמַּפְגִּינִים, לְכָל
שׁוֹטֵר, קָצִין,
מָגָ"ב, יָסָ"מ
סָמוּי, רוֹכֵב
עַל סוּס אוֹ
מַפְעִיל אֶת
הַמַּכְתָּ"זִית
לְכֻלָּם, בְּלִי
יוֹצְאִים מִן
הַכְּלָל, יֵשׁ
מִשְׁפָּחָה
שֶׁמְּחַכָּה שֶׁהֵם
יַחְזְרוּ בְּשָׁלוֹם
מֵהַהַפְגָּנָה.

2.

אִם לֹא הָיִיתִי בֵּין הַמַּפְגִּינִים
לֹא הָיִיתָ בּוֹעֵט בִּי בְּחָזְקָה
אֲבָל הָיִיתִי וּבָעַטְתָּ
וַאֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁאַתָּה לֹא זוֹכֵר אוֹתִי, אֲפִלּוּ לִשְׁנִיָּה
אֲנִי הֲרֵי סְתָם עוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה בַּהַפְגָּנָה
אֲבָל תֵּדַע, שֶׁהַפָּנִים שֶׁלְּךָ, הוֹלְכוֹת עִמִּי
כָּל דַּקָּה וְדַקָּה

3.

מְעַנְיֵן אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ לְהַשְׁפְּרִיץ מַיִם עַל הַמַּפְגִּינִים
כְּלוֹמַר אַתָּה גַּם שׁוֹטֵר וְגַם עוֹשֶׂה מִלְחֶמֶת מַיִם
כְּמוֹ שֶׁהָיִינוּ עוֹשִׂים בַּחֲטִיבַת הַבֵּינַיִם
וְהַבּוֹאֵשׁ? זֶה כְּמוֹ פְּצָצַת סֵרָחוֹן
שֶׁשַּׂמְנוּ לַמּוֹרָה לְאַנְגְּלִית
אֵיזֶה כֵּיף לְמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּמַכְתָּ"זִית…

4.

הוּא הִתְגַּיֵּס לַמִּשְׁטָרָה
רָצָה לִהְיוֹת שׁוֹטֵר
לַעֲזֹר לָאֲנָשִׁים
לַחְקֹר, לִמְצֹא פִּתְרוֹן
לִשְׁמֹר עַל הָאֶזְרָחִים
עַל הַחֻקִּים, עַל הַכְּלָלִים
וְזֶה קָשֶׁה, לֹא כֻּלָּם מְכַבְּדִים
לֹא אֶת הָאָדָם, לֹא אֶת הַמַּדִּים, לֹא אֶת הַשּׁוֹטֵר, לֹא אֶת הַחֻקִּים
זֶה מְתַסְכֵּל, יֵשׁ כְּעָסִים
הוּא מְאַבֵּד אֶת הָרָצוֹן
אֶת הַסַּבְלָנוּת, אֶת הַהֲבָנָה
בְּסוֹף זֶה מִשְׁתַּחְרֵר בִּצְעָקָה אוֹ בִּדְחִיפָה אוֹ בְּמַכָּה בְּהַפְגָּנָה

5.

שׁוֹטֵר רָכוּב עַל סוּס
מִתְקָרֵב בְּלִי הִסּוּס
לַמַּפְגִּינִים, כָּעוּס
וּבְלִי שׁוּם נִימוּס
מַכְרִיחַ אוֹתָם לָנוּס
וְהֵם זָזִים, בְּנִסָּיוֹן שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִשָּׁאֵר שָׁם עַל הַכְּבִישׁ דָּרוּס
אֲבָל לִפְעָמִים יֵשׁ פִסְפוּס
וּבְתוֹךְ הַקָּהָל הַדָּחוּס
יֵשׁ מִישֶׁהוּ רָמוּס.
זֹאת לֹא
אַשְׁמַת
הַסּוּס.

6.

שׁוֹטֵר אֶחָד צָעִיר עוֹמֵד בַּיְּרִידָה לְאַיָּלוֹן צָפוֹן לְיַד הַמַּחְסוֹם
הֲמוֹנֵי אֲנָשִׁים מְנַסִּים לָרֶדֶת אֶל הַכְּבִישׁ, לַעֲבֹר אוֹתוֹ
אֲבָל הַמְּפַקֵּד אָמַר לוֹ "לֹא"
הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִקּוּרְס צוֹעֲרִים לַהַפְגָּנָה
עוֹמֵד שָׁם לְבַד, בַּסּוֹף הוּא נִכְנָע
נוֹתֵן לְמִי שֶׁעוֹלֶה לַעֲבֹר בַּבִּטְחָה
מִי שֶׁיּוֹרֵד שֶׁיִּתְאַמֵּץ וִיטַפֵּס מֵעַל הַגָּדֵר הַסְּמוּכָה
שׁוֹטֵר אֶחָד צָעִיר, חֲסַר אוֹנִים, שֶׁלֹּא יָכֹל לַמְּהוּמָה
וְחָשַׁבְתִּי לִי שֶׁהוּא בֶּטַח שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ "בִּשְׁבִיל מָה?"

7.

חוֹמָה בְּצוּרָה
עוֹמְדִים כְּחוֹמָה
בְּצוּרָה מְאַיֶּמֶת
נְחוּשָׁה
נְחוּשִׁים לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֲבוֹדָה
גַּם אִם בַּלֵּב פְּנִימָה, לִפְעָמִים
מַסְכִּימִים עִם הַהַפְגָּנָה.

David Pulphus, Untitled #1

תוכן נוסף לקריאה

סיפורו של הלוחם, החוזר בתשובה, החסיד ליאור שי, שוב על הבמה! ההצגה "הרגע המאושר בחיי" עוסקת בגל החזרה בתשובה השני שחל בישראל בשנות ה-80 וה-90 דרך סיפורו של ליאור שי ז"ל, יתום, יוצא יחידה קרבית, שעבר מסעות רוחניים ואף חזר בתשובה עד למותו הטראגי שמעורר שאלות של אמונה וביטחון. יום חמישי, ה-12 בינואר במה 2 תיאטרון החאן, בשעה 21:00

נעם פרידמן מפרסמת בימים אלה את ספר שיריה הראשון בהוצאת הספרים הצעירה "קתרזיס". שם הספר, "אני כמו אפרסק", הוא האמירה שהחיים מורכבים מרגעים קטנים ופשוטים, ובתוכם הפגיעות היא עובדה שעומדת בבסיס מי שאנחנו. בסופו של דבר, אלה רגעים ותחושות שמשותפים לכולנו. ואכן, שיריה של פרידמן מדברים בקול מורם מתוך השבר ומתוך הסדקים.

דילוג לתוכן