היה ערב | צבי סלע

הָיָה עֶרֶב
וְגֶשֶׁם יְרוּשַׁלְמִי זוֹעֵף
נָפַל עָלֵינוּ פִּתְאוֹם.

מְדַלְּגִים אָז מֵעַל מַיִם רַבִּים
רַצְנוּ יַחַד עַד שַׁעַר בֵּיתֵךְ
שֶׁבְּחוֹמַת הָאֶבֶן
בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים
שָׁם עָצַרְנוּ לְרֶגַע בַּחוּץ
מִתְנַשְּׁפִים וְנוֹטְפִים
כְּשֶׁאַתְּ סַבְתְּ בְּמַפְתִּיעַ
וְנִשַּׁקְתְּ אוֹתִי בַּגֶּשֶׁם
עַל שְׂפָתַי.

זֶה כֹּל מָה שֶׁהָיִית נְכוֹנָה אָז לָתֵת
בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים בִּירוּשָׁלַיִם
לַסְּטוּדֶנְט הַנִּכְסָף, הַבּוֹעֵר
וְזֶה כֹּל מָה שֶׁאֵי פַּעַם יְקַבֵּל מִמֵּךְ
אַךְ הוּא רַק לְיָמִים יָבִין
שֶׁזֶּה הָיָה לְאֵין עֲרֹךְ יוֹתֵר
מִשֶּׁנָּתְנוּ לוֹ בִּצְחוֹקָן
הַנְּעָרוֹת הַחֲשׂוּפוֹת
בִּשְׁכוּנוֹת אֲחֵרוֹת בִּירוּשָׁלַיִם
אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה הַהִיא.

הנשיקה, קלימט
דילוג לתוכן