נקטר האושר
פִּרְחֵי נוֹפָר עַל פַּלְגֵי מַיִם יָשׁוּטוּ,
נִצַּת הַדֻּבְדְּבָן תִּפְרַח בַּמִּדְרוֹנוֹת,
יֶאֶפְפוּנוּ גַּלֵּי רֵיחוֹת הֲדָרִים,
בַּמֶּרְחָב יָשִׂיחוּ אֲנָשִׁים בְּנַחַת,
יַסְכִּיתוּ זֶה לָזֶה בְּרֹב קֶשֶׁב,
מֵעֲלֵיהֶם תְּרַחֵף רוּחַ קְסוּמָה
נוֹשֵׂאת עִמָּהּ רֵיחַ שֶׁל בָּשְׂמֵי עֲנָבִים מְתַקְתַּק,
כֻּלָּנוּ בְּלֵב אֶחָד נִפְעַם
בְּתֹאַם כְּבֶגֶד תָּלוּי עַל קוֹלָב,
וְשָׁקְטָה הָאָרֶץ כְּבִימֵי קֶדֶם,
קוֹל פִּיצוּץ אוֹ רַעַשׁ לֹא יִשָּׁמַע,
אַךְ שַׁבְשֶׁבֶת הַשָּׁלוֹם תְּפַזֵּז בְּקִרְבֵּנוּ
וְלֹא יְהֵא בָּהּ מְתֹם.
צוף
מָה מְעַנֵּג לִפְגֹּשׁ בַּאֲדָמָה טַרְשִׁית בֵּין קוֹצֶיהָ וַחֲרוּלֶיהָ
יַעֲרַת דְּבַשׁ עֲסִיסִית נוֹטֶפֶת צוּף
תִּקְוָה תָּנֵץ אָז בְּקִרְבִּי
אותה עת
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רַכָּה
עֵץ לֹא יָזוּעַ
צִפּוֹר תְּדַמֵּם
יַבְלִיגוּ בְּנֵי אֱנוֹשׁ,
כִּי בָּאָה שָׁעָה רַבַּת הוֹד –
דָּבָר לֹא יַעֲמֹד עַל מְכוֹנוֹ.
פכפוך
פִּכְפּוּךְ צַעֲרִי זוֹלֵג אַט אַט
אֱלֵי מַצָּע אָטוּם, חֲסַר חֶמְלָה,
נִגּוּן קָט יִשָּׁמַע – אַךְ לֹא לְאָזְנַי
הֵיאַךְ יֶחְדַּל הַפִּכְפּוּךְ כְּשֶׁגּוֹבֵר הַיָּגוֹן?
