שלושה שירים מאת נועם מאיר שדות

1

כְּמוֹ חַלַּת דְּבַשׁ הִנְנִי.
דְּבוֹרִים נֶאֱסָפִים לִינֹק מִדִּבְשִׁי.
וַאֲנִי נֶעֱקַץ שׁוּב וָשׁוּב.
וְאַף הַפְּסִיכִיאָטֶר בָּא לִינֹק גַּם הוּא
וְזוֹרֵק לִי כַּדּוּרִים מַרְדִּימִים
שֶׁיָּבוֹא אַבָּא עִם שׁוֹטוֹ
וְיַפְלִיא בִּי מַכּוֹתָיו.

2

לַחְסֹךְ כֶּסֶף לְיוֹם שָׁחֹר
זֶה דָּבָר מְאֹד חָשׁוּב
שֶׁהֲרֵי אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ מָה צָפוּי מָחָר
אוּלַי רְעִידַת אֲדָמָה, אוּלַי מִלְחָמָה
וְצָרִיךְ תָּמִיד לִשְׁמֹר כֶּסֶף בַּצַּד
לַמִּקְרֶה הַנּוֹרָא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּרֵרָה
וְנִצְטָרֵךְ אֶת הָאָרֶץ לַעֲזֹב בִּמְהֵרָה.

3

בְּאֶרֶץ הַחַיִּים
אֲנִי נִמְצָא
מְגַשֵּׁשׁ דַּרְכִּי בָּאֲפֵלָה
לִהְיוֹת פֹּה, לֹא לִהְיוֹת פֹּה
אוּלַי הִגְשַׁמְתִּי אֶת כָּל חַיַּי
יוֹדֵעַ כִּי יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים שֶׁעָלַי לְהַשִּׂיג
לֹא נִכְנַע לַהִרְהוּרִים הַשְּׁלִילִיִּים
מְקַוֶּה לִמְצִיאוּת חַיִּים טוֹבָה יוֹתֵר
וְלָאֹשֶׁר שֶׁיָּבוֹא בְּהֶקְדֵּם
וְיִטְפַּח עַל שִׁכְמִי בְּאַהֲבָה.