א.
הֶחָלָל הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאִיתִי בְּמִלְחֶמֶת יו"כ הָיָה קֶלֶר,
הוּא הָיָה מְפַקֵּד הַטַּנְק, סֶגֶן, וַאֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי כְּתוֹתְחָן.
בְּאוֹתָהּ־עֵת הָיִינוּ שַׁיָּכִים לִגְדוּד שִׁרְיוֹן שֶׁיָּשַׁב בְּבִּיר־תְ'מַדָה וְנָסַעְנוּ
עַל זְחָלִים עַל הַכְּבִישׁ, לְכִוּוּן הַגִּזְרָה הַדְּרוֹמִית שֶׁל הַתְּעָלָה.
הָעֲלִיצוּת הָרִאשׁוֹנִית שֶׁל בְּנֵי־תִּשְׁחֹרֶת הַשָּׂשִׂים לִקְרָב,
מְנַסִּים לְשַׁחְזֵר אֶת אוּפוֹרְיַת הַמִּלְחָמָה הַקּוֹדֶמֶת, הִתְחַלְּפָה חִישׁ־מַהֵר
בְּפַחַד מְשַׁתֵּק מִפְּנֵי הַבִּלְתִּי־יָדוּעַ.
הִגַּעְנוּ בְּ־7.00 בָּעֶרֶב לְעֵרֶךְ לְסוֹלְלוֹת הֶעָפָר שֶׁל הַתְּעָלָה.
הַחֹשֶׁךְ שֶׁכְּבָר יָרַד שָׁעָה קֹדֶם־לָכֵן הָפַךְ בְּאַחַת לְיוֹם זוֹרֵחַ מִ"נּוֹתְבִים"
וְרוֹעֵשׁ כְּגֵיהִנּוֹם מִקּוֹלוֹת נֶפֶץ: אַרְטִילֶרְיָה, יְרִי טַנְקִים וְהַשֵּׁד יוֹדֵעַ עוֹד מָה.
בָּאֲוִיר נִשָּׂא עָשָׁן סָמִיךְ שָׁחֹר־לָבָן, פָּתוּךְ בְּשַׁלְהֲבוֹת־אֵשׁ
וּבַלּוּל בָּרֵיחַ הַנּוֹרָא – רֵיחַ חֲרִיכַת גּוּפוֹת.
ב.
בְּשָׁלָב מְסֻיָּם נִקְלַעְנוּ לְאֵזוֹר מְטֻוָּח עַל יְדֵי אַרְטִילֶרְיָה מִצְרִית.
קֶלֶר, שֶׁרֹאשׁוֹ הָיָה מִחוּץ לַטַּנְק לֹא הִסְפִּיק לְהִתְכּוֹפֵף אֶל מַחֲסֵה הַפְּלָדָה,
רְסִיס פָּגַע בָּעוֹרֵק הָרָאשִׁי בְּגַבּוֹ, הוּא מֵת בַּמָּקוֹם
וְהִתְיַשֵּׁב חָסַר רוּחַ־חַיִּים עַל מוֹשַׁב הַמְּפַקֵּד.
בְּרֶבַע־הַשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיִינוּ מוּדָעִים לְמוֹתוֹ, כָּל אֶחָד
מֵאַנְשֵׁי הַצֶּוֶת וּבִכְלָלָם אֲנִי, הִתְחַפֵּר תּוֹךְ תְּפִלָּה חֲרִישִׁית בְּפִנָּתוֹ בַּטַּנְק,
מַאֲזִין לְקוֹלוֹת הַנֶּפֶץ הַנּוֹרָאִיִּים שֶׁהִשְׁמִיעוּ הַפְּגָזִים הַנּוֹחֲתִים סָבִיב.
רַק מִשֶּׁלֹּא הָיְתָה תְּגוּבָה לִפְנִיּוֹתֵינוּ אֵלָיו בַּקֶּשֶׁר הַפְּנִימִי,
הִתְחַוֵּר כִּי נֶהֱרַג.
לְאַחַר שׁוֹךְ הַהַפְגָּזָה, כְּשֶׁהוֹצֵאנוּ אֶת גְּוִיָּתוֹ
וְהֵנַחְנוּ אוֹתָהּ עַל הַחוֹל לְמַרְגְּלוֹת הַטַּנְק, מַמְתִּינִים לְפִנּוּי,
נָתַתִּי בּוֹ מַבָּט אַחֲרוֹן. הוּא שָׁכַב שָׁלֵו, תָּאֳרוֹ שָׁלֵם, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
כִּמְעַט קִנֵּאתִי בּוֹ עַל שֶׁהוּא "נִפְרָד" מִן הַתֹּפֶת.
ג.
אָבִיו, שֶׁהִצְטַיֵּר לִי אָז כִּדְמוּת מַקְרִינַת סַמְכוּת
וְהָיָה צָעִיר, אֲנִי מַנִּיחַ, מִשְּׁנוֹתַי הַיּוֹם, הִגִּיעַ לְאַחַר הַפְסָקַת־הָאֵשׁ
אֶל מְקוֹם מוֹשַׁב הַגְּדוּד כְּדֵי לִשְׁמֹעַ פְּרָטִים מִן הַצֶּוֶת
עַל רְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל בְּנוֹ.
הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁאֲנִי, הַיֶּלֶד בֶּן הָעֶשְׂרִים וְאַחַת, שֶׁעֲדַיִן לֹא עִכֵּל
אֶת שֶׁעָבַר עָלָיו, לֹא מָצָאתִי בְּקִרְבִּי אֶת הָעֹז לַעֲמֹד מוּל מַבַּע הַכְּאֵב שֶׁבְּעֵינָיו
וְאוּלַי טָעִיתִי, מוּל מַבַּע הָאַשְׁמָה שֶׁנִּבַּט מֵעֵינָיו – מַדּוּעַ בְּנוֹ וְלֹא אֲנִי
וְהִתְחַמַּקְתִּי מִן הַמִּפְגָּשׁ עִמּוֹ.
עֶשְׂרוֹת שָׁנִים עָבְרוּ. אָבִיו, קָרוֹב לְוַדַּאי, כְּבָר לֹא בֵּין הַחַיִּים.
אֲנִי מַכֶּה עַל כָּךְ עַל חֵטְא, עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
