שלושה שירים | שולה ברנע

תופת

הִיא הֵגִיחָה לְפֶתַע בִּמְלוֹאָהּ,
אֲיֻמָּה מִתָּמִיד, מְכַלָּה וּמְנַתֶּצֶת
לְלֹא הֶפְסֵק שׂוֹרֶפֶת וּלְלֹא רַחֵם,
פָּרְצָה אֶת דֶּלֶת חַיֵּינוּ בְּצִפָּרְנֵי פְּלָדָה,
אָחֲזָה בִּגְרוֹנוֹת עוֹלָלִים וְשָׁחֲטָה,
זְוָעָה וּפַלָּצוּת פָּשׂוּ אַחֲרֶיהָ,
בָּא הַשָּׂטָן לִבְדֹּק מַעֲלָלֶיהָ,
מָחָא כַּף בְּסִפּוּק –
הַמְּשִׂימָה מֻלְּאָה בְּדִיּוּק.

לב מכווץ מאימה

מָה סֵבֶל אוּכַל לָשֵׂאת?
כּוֹס מְלֵאָה יָגוֹן מָלְאָה,
עֵינַי בְּרֵכוֹת?
לֵילוֹת סַעַר,
דַּרְגָּשִׁי לִי סַד,
לִבִּי מְכֻוָּץ מֵאֵימָה,
כְּחַנָּה אֵשֶׁת אֶלְקָנָה,
וּמָה חֶטְאִי וּפִשְׁעִי?
לָמָּה מֹחִי יָדַע,
וְדָבָר לֹא יִמְנַע?
הֵיכָן הַצֶּדֶק? יוֹפַע חִישׁ!
קוֹלִי נֶאֱלַם.

מניפת שיבולים

כִּמְנִיפָה נָעִים בְּרוֹשִׁים
עַל פְּנֵי שְׂדֵה שִׁבּוֹלִים גּוֹהֲרִים
מֵרֵיחָם נוֹתְנִים
נַעֲנוֹת שִׁבּוֹלִים בְּרִקּוּד
בְּטֶרֶם תִּשָּׂרַפְנָה
בְּאֵשׁ הַקַּיִץ
אַךְ לָתֵת יְבוּל בִּקְּשׁוֹ
וְלֹא עוֹד.