מחרוזת היום השני, חרבות ברזל | יובל ששון

*
כֵּן הַכְּתֹבֶת
הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר
הַכְּתֹבֶת שֶׁכֻּלָּם רָאוּ
אֲבָל אַף אֶחָד לֹא קָרָא…
*
מָה כּוֹתְבִים בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַשֵּׁנִי לַלְּחִימָה?
מָה כּוֹתְבִים כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַשֵּׁנִי לַלְּחִימָה
וּמְגַלִּים שֶׁזֶּה הַבֹּקֶר הַשֵּׁנִי לַלְּחִימָה?
כְּלוֹמַר, זֶה קוֹרֶה, זֶה קָרָה
הַלְּחִימָה
הַחֲטִיפָה
הַהֲרִיגָה
אֵיךְ אֲנַחְנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל עַצְמֵנוּ בַּמַּרְאָה?
*
שִׁמּוּשׁ בְּכֹחַ מֵבִיא בְּהֶכְרֵחַ לְשִׁמּוּשׁ בְּעוֹד כֹּחַ
זֶה הַחֹק הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל נְיוּטוֹן
כַּאֲשֶׁר גּוּף מַפְעִיל כֹּחַ כָּלְשֶׁהוּ עַל גּוּף אַחֵר, הַגּוּף הָאַחֵר
יַפְעִיל
כֹּחַ הַשָּׁוֶה בְּעָצְמָתוֹ אַךְ מְנֻגָּד בְּכִוּוּנוֹ עַל הַגּוּף הָרִאשׁוֹן
לָמַדְנוּ אֶת זֶה בְּשִׁעוּרֵי פִיזִיקָה, בַּתִּיכוֹן
וַאֲנַחְנוּ כָּל פַּעַם מִתְפַּלְּאִים מֵחָדָשׁ לְגַלּוֹת שֶׁזֶּה נָכוֹן
*
עַכְשָׁו זֶה לֹא הַזְּמַן לְדַבֵּר עַל
עוֹד לֹא פֻּרְסְמוּ כָּל שְׁמוֹת הַהֲרוּגִים
עוֹד לֹא יוֹדְעִים סוֹפִית מִי הַנֶּעֱדָרִים
עוֹד לֹא נַעֲשָׂה אִמּוּת מִי וָמִי בַּחֲטוּפִים
עוֹד לֹא הוּפְקוּ הַלְּקָחִים
עוֹד לֹא נִתְּנוּ הַהֶסְבֵּרִים
עוֹד לֹא שֻׁנּוּ הַנְּהָלִים
עוֹד לֹא שַׁבְנוּ אֶל הַנִּירִים הָאֲפֹרִים
זֶה יִקַּח עוֹד כַּמָּה יָמִים, אוֹ שָׁבוּעוֹת, אוֹ חֳדָשִׁים
אוֹ שָׁנִים אִם נִסְתַּכֵּל מָה קָרָה בְּאֵרוּעִים קוֹדְמִים
עַכְשָׁו זֶה לֹא הַזְּמַן לְדַבֵּר עַל
אֵיךְ אֲנַחְנוּ רוֹצִים
לְקַיֵּם כָּאן
חַיִּים
*
יִגְאַל הַפְּסִיכוֹלוֹג
הָיָה אוֹמֵר שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מִשְׁתַּנִּים
יְכוֹלִים לְהִתְפַּתֵּחַ, לֹא לִהְיוֹת אֲחֵרִים
זֶה נָכוֹן לְגַבֵּי אֲנָשִׁים פְּרָטִיִּים
זֶה נָכוֹן לְגַבֵּי קְבוּצוֹת חֲבֵרִים
זֶה נָכוֹן לְגַבֵּי דָּתוֹת, כִּתּוֹת, מִפְלָגוֹת, קְבוּצוֹת שֶׁל אוֹהֲדִים
זֶה נָכוֹן לְגַבֵּי אֻמּוֹת וְעַמִּים
צָרִיךְ לִקְרוֹת מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא דֹּפֶן בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִיל שֶׁמְּדִינָה שְׁלֵמָה תָּבִין
שֶׁמֵּאָז מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים
הִיא חַיָּה בְּסוּג שֶׁל טָעוּת
לְצַעֲרִי, לֹא נִרְאֶה לִי
שֶׁהַמַּפָּלָה הַנּוֹכְחִית
הִיא הַהִזְדַּמְּנוּת
Ludwig Meidner
דילוג לתוכן