שני שירים מאת נטלי יצחקי

סופרנובה

לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים כְּשֶׁשְּׁנֵי עֲנָנִים מִתְנַגְּשִׁים וּלְיַד הַיָּרֵחַ נוֹלַד כּוֹכָב
אָז הַלֵּילוֹת לֹא קָרִים מִדַּי וְלַלֶּחֶם יֵשׁ רֵיחַ עָנֹג שֶׁל שַׁבָּת.
אֲנַחְנוּ מְטַגְּנִים בָּצָל סָגֹל עַל אֵשׁ נְמוּכָה
הַגַּרְגְּרִים שֶׁל הָאֹרֶז נִמּוֹחִים בַּפֶּה כְּאִלּוּ אֵין תַּחְתִּית
לְהוֹתִיר בָּהּ צַלָּקוֹת שֶׁנָּשָׂאנוּ עַל גַּבֵּינוּ שָׁנִים.
וְאַתָּה יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק כַּמָּה לִימוֹן וְחַרְדָּל לְהוֹסִיף לַדְּבַשׁ
לַשָּׁמַיִם שֶׁלָּנוּ יֵשׁ רֵיחַ חָזָק שֶׁל תַּפּוּזִים
הַקֻּמְקוּם שׁוֹרֵק כְּמוֹ אוֹמֵר שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ חַיִּים לְהִתְעוֹרֵר אֲלֵיהֶם
הָאֲוִיר בֵּינֵינוּ מִתְפַּזֵּר כְּמוֹ הָאֵדִים מֵעַל הַסִּיר
הַפִּלְפֵּל הָאָדֹם מִתְרַכֵּךְ וְאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת הַמַּיִם רוֹתְחִים.
עוֹד מְעַט הַבְּגָדִים יִתְקַלְּפוּ מֵעָלֵינוּ וְנָאִיר אֶת הָעוֹלָם בְּמִילְיַארְדֵי כּוֹכָבִים
שְׁאֵרִיּוֹת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ יִתְפָּרְקוּ אֶל הֶחָלָל בִּצְבָעִים מַרְהִיבִים
וַאֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ כָּל כָּךְ.
וַאֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ כָּךְ
בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁתִּכְנְנוּ אֱלֹהִים.

***

דַּוְקָא כְּשֶׁהָיָה לָנוּ אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם הַכּוֹכָבִים הָיוּ
רְחוֹקִים
הַבַּיִת שֶׁלִּי הָיָה מָלֵא בִּטְעָמִים שֶׁנִּכְתְּבוּ לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים –
אֶת הַחַרְדָּל הֵנַחְנוּ צָהֹב לְיַד הַדְּבַשׁ
גִ'ינְגֶ'ר זָקוּף הִתְעַרְבֵּב בְּרֵיחַ לִימוֹן
בַּכִּיּוֹר זָרַקְנוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים
נִדְמֶה שֶׁהַלַּיְלָה הָיָה שָׁחֹר גַּם לַחֲתוּלִים
הַכַּלָּנִיּוֹת לָחֲשׁוּ בַּעֲדִינוּת שֶׁגַּם הַיָּמִים שֶׁלָּהֶן סְפוּרִים
אֲבָל נִרְדַּמְנוּ כְּמוֹ דֻּבֵּי הַחֹרֶף
כְּאִלּוּ הַקַּיִץ לֹא מִתְכַּוֵּן יוֹם אֶחָד לְהָקִיץ
וּבַבֹּקֶר קָרָאתִי לְךָ כִּי לֹא הִשְׁאַרְתָּ דְּבַר מָה לַחְזֹר אֵלָיו
וּבְכָל הַפְּעָמִים שֶׁנִּסִּיתִי לִכְתֹּב עַל יְרוּשָׁלַיִם הִתְרַחֲקָה מִמֶּנִּי הָעִיר.
תחריט פלמריון
דילוג לתוכן