נאחזֶת בקיים | רות ארטמן

נַפְשִׁי הָרַכָּה
אַל תַּזִּילִי דִּמְעָה.

הֵאָחֲזִי בַּקַּיָּם –
בַּחַיִּים שֶׁהֵנֵצּוּ מִגּוּפֵךְ
צָמְחוּ כַּעֲצֵי אַלּוֹן
הִמְשִׁיכוּ שַׁרְשֶׁרֶת דּוֹרוֹת.

בָּרְכִי עַל הַקַּיָּם,
הֵאָחֲזִי בּוֹ.
כִּי אַתְּ –
חָזַרְתְּ אֶל אֵם מְכוֹרָה.
תְּנִי לָהּ חֹזֶק וְאַהֲבָה.
אַל תַּזִּילִי דִּמְעָה.

ואן־גוך 1889
דילוג לתוכן