אחרי שפרסמה ספרי שירה וספרי ילדים מצליחים, שהיא יוצאת עימם אל חוף הים ומלקטת חוויות, זכתה עליזה ולד ללקט חוויה מפתיעה מנכדה, רזיאל – שיר שהוא עצמו כתב. כך נוצר ספר משותף ובין דורי!
בעודה מתפעמת מהעוצמה הרגשית בשירים שנכדה המטיר לעברה, החליטה עליזה ולד שהם הולכים לכתוב ספר יחד, מה שהפך ל-"אורות קורצים מאופל", פואמה משותפת, רגשית ובין־דורית עם תובנות על החושך והאור שבחיינו.
לדברי עליזה ולד: "כשהוא (רזיאל, הנכד) שלח לי שיר שכתב, התרגשתי – לא כל סבתא זוכה להיבחר כאשת סוד לנכד שלה. קראתי והתמלאתי גאווה – לא כל נכד מביע עומק כזה ועוצמה כזאת. יחד עם זה הצטמררתי לנוכח חיבוטי הנפש המיטלטלת בין יסורים, אמונה וכפירה ואהבה עזה. כשמעיין יצירתו המשיך לנבוע – הבנתי שהספר התשיעי שלי חייב להכיל את פרי שירתו.
עליזה ולד – כתבה חמישה ספרי ילדים ושלושה ספרי שירה.
רזיאל ולד – יליד 1998, נשבה בקסמי ספר הזוהר, שלח ידו באמנות אבסטרקטית ודיגיטלית ועוסק בכתיבה פילוסופית במסגרת כתיבת ספרו העתידי: "קיצור תולדות האלו
השירים הושפעו מגורמים רבים המלווים את כולנו במהלך החיים ובין היתר בפרוץ המלחמה הנוכחית שירים רבים נכתבו בהשפעת המצב שכולנו חולקים יחדיו.
דווקא עכשיו
עליזה ולד
דַּוְוקָא עַכְשָׁיו זְקוּקִים לֹא פָּחוֹת
לְנִיצוֹץ בְּעֵינַייִם זוֹלְגוֹת, לְחִזּוּק
צְרִיכִים אֶת הָאֹפֶק לְנֹגַהּ זְרִיחוֹת
לְיָד מְלַטֶּפֶת, זְרוֹעוֹת לְחִבּוּק
דַּוְוקָא עַכְשָׁיו לַמְרוֹת הַזְּוָועָה
אֲפוּפִים בְּשִׁגְרַת מִלְחָמָה
בַּצְּרִיבוֹת בֵּין הַשְּׁכוֹל וּצְפִירַת הַתְרָעָה
נִזְקָקִים לְקֻרְטוֹב נֶחָמָה.
מְבַקְּשִׁים לַמִּפְלָט נָתִיב לְפַלֵּס
וְהַנֶּפֶשׁ כָּל כָּךְ שַׁבְרִירִית
וְרַק שֶׁנִּנְצֹר וְלֹא יִתְמַסְמֵס
עוֹד מַשַּׁב אַהֲבָה צַפְרִירִית
דַּוְוקָא עַכְשָׁיו זְקוּקִים עוֹד יוֹתֵר
לְחִיּוּךְ, לְמַגָּע, לַקִּרְבָה
הַלֵּב הֶהָלוּם אֶל הָאֹשֶׁר חוֹתֵר
בִּמְשׁוֹטִים נִפְעָמִים שֶׁל תִּקְוָה.
אושר צרוף
עליזה ולד
קָרָאתָ לוֹ אֹשֶׁר
אֹשֶׁר צָרוּף
וַאֲנִי
כְּשֶׁהִגְבַּהְנוּ לָעוּף
הָגִיתִי "אוֹהֶבֶת"
כְּמוֹ מַנְטְרָה.
כְּשֶׁאֵינְךָ
כְּבָר אֵינִי בְּטוּחָה
וּבְכָל זֹאת תּוֹלָה
עוֹד שְׁבִיב
זִיכְרוֹן קֶסֶם
כְּעוֹלָה
עַל עֵץ הַמִּשְׁאָלוֹת
וּמְמַסְפֶּרֶת,
שֶׁיִּתְנוֹפֵף כְּעָלֶה תְּאֵנָה
עַל נַקְבּוּבִיּוֹת הַסָּפֵק.
אֱלוֹהוּת בִּשְׁנַיִים
רזיאל ולד
אֲנִי הָאֱלוֹהִים שֶׁלָּהּ וְהִיא הָאֱלוֹהִים שֶׁלִּי
וְשׁוּם דָּבָר חוּץ מִזֶּה לֹא מְשַׁנֶּה
הֲמוֹן רְעָשִׁים מִבַּחוּץ מְנַסִּים לְהַפְרִיד
אֲבָל הֵם לֹא יַפְרִידוּ
אֶת הַמַּהוּת הַמְּשׁוּתֶפֶת שֶׁלָּנוּ,
אֶת הַמִּכְלוֹל שֶׁל הָאֲנִי
גּוֹלֵשׁ לִי וְגוֹעֵשׁ בְּמֶרְחֲבֵי הַתּוֹדָעָה,
מְרַחֵף וּמַפְלִיג מֵעֵבֶר לְכָל דִּמְיוֹן
רַק קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה מְחַבֵּר אוֹתִי לַקַּרְקַע,
מַזְכִּיר לִי שֶׁאֲנִי פֹּה.
מעבר למילים
רזיאל ולד
יֵשׁ בֵּינִי וּבֵינָהּ
חִבּוּר שֶׁמֵּעֵבֶר לַמִּלִּים
מִתְחַבְּרִים בְּיַחַד דֶּרֶךְ צְלִילִים דַּקִּים לְעוֹלָמוֹת אֲחֵרִים
מִתְרַחֲקִים מֵהַכְּלוּבִים שֶׁאֶת שְׁנֵינוּ כּוֹבְלִים
רָצִיתִי לְהַגִּיד לָהּ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְתָאֵר
אָז פָּשׁוּט שָׁתַקְתִּי,
וְהִיא הֵבִינָה.
שְׁנֵינוּ מַרְגִּישִׁים בְּצוּרָה שֶׁהַשְּׁאָר
לֹא מְסֻגָּלִים לְהַרְגִּישׁ וּלְעוֹלָם לֹא יָבִינוּ
מִלִּים נוּגוֹת שֶׁמְּשַׁנּוֹת אֶת עֶצֶם הַהֲוָויָה
אֲנִי כְּבָר לֹא אוֹתוֹ אָדָם אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי בִּמְחִיצָתָהּ
אֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶתֵּן לָךְ לִיפֹּול, אַהֲבָה
הַחַיִּים שֶׁלָּךְ בּוֹהֲקִים, מְאִירִים לִי אֶת הַחֹשֶׁךְ בַּעֲלָטָה.
