בית הילדים
בֵּית הַיְּלָדִים הִרְגִּישׁ כְּמוֹ, בֵּית יְתוֹמִים.
נְשִׁיקַת לַיְלָה טוֹב, אַשְׁכָּבָה.
מֻקַּף פִּסַּת דֶּשֶׁא מְטֻפַּחַת, פֹּה וָשָׁם חֲתוּלִים, פֹּה וָשָׁם מַלְאָכִים לְלֹא שָׁמַיִם.
שָׁנִים עַל שָׁנִים, לֹא יְשֵׁנִים, יַלְדֵי צָבָא קְטַנִּים.
עַל הַדֶּשֶׁא מִסְתּוֹבֵב צָב, עִם בַּיִת. וַאֲנִי?
נִרְדֶּפֶת, הוֹדֶפֶת, כָּל אַהֲבָה.
מיוחדת
תָּמִיד הָיִית מְיֻחֶדֶת, שׁוֹנָה לְבוּשָׁה בִּשְׂמָלוֹת פִּרְחוֹנִיּוֹת
עַל פָּנַיִךְ חִיּוּךְ מְבֹהָל.
כְּשֶׁסּוֹבַבְתְּ רֹאשֵׁךְ לְעֶבְרֵנוּ, חִיַּכְתְּ וּבָרַחְנוּ.
אָמַרְתְּ יָבוֹא יוֹם תִּסְּעִי לְמָקוֹם אַחֵר. שָׁם תִּהְיִי בֶּאֱמֶת מְאֻשֶּׁרֶת, הִרְגַּשְׁתְּ כָּאן זָרָה.
אַתְּ תִּצְעֲדִי עַל חוֹף יָם לְלֹא סַנְדָּלִים, לֹא יִהְיֶה לָךְ אִכְפַּת מִכְּלוּם, זֶה יִהְיֶה בְּאֵיזֶה קַיִץ חַם.
יוֹם אֶחָד קַמְתְּ וְנֶעֱלַמְתְּ.
אָמְרוּ נָסַעְתְּ לְעִיר אַחֶרֶת, פָּגַשְׁתְּ מְנַצֵּחַ תִּזְמֹרֶת.
יִתָּכֵן וְעָזַבְתְּ אֶת הָאָרֶץ. הָיִינוּ יוֹשְׁבִים עַל הַדֶּשֶׁא, נִזְכָּרִים בָּךְ,
בְּגַעְגּוּעַ.
סיפרתי הכל
כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלִּי רְשׁוּמִים עַל דַּף אֶחָד שֶׁמְּקֻפָּל בַּכִּיס.
כְּשֶׁרַצְנוּ אַחֲרֵי הַנְּשָׁרִים בָּהָר, סִפּוּרִים שֶׁל סָבְתָא עַל הַמַּחֲנוֹת,
אִמָּא הַיָּפָה שֶׁעָלְתָה לָאָרֶץ עִם מִזְוָדָה מֵאָה דּוֹלָר וְאִתִּי.
תַּרְנְגוֹלוֹת וְאֶפְרוֹחִים שֶׁגִּדַּלְנוּ בַּלּוּל. הַמַּשָּׂאִית שֶׁלָּקְחָה אוֹתָנוּ
הַמְּסִבּוֹת הַמַּכּוֹת הַנְּשִׁיקוֹת, סַמִּים בַּכּוֹסוֹת.
פְּסִיכִיאָטֶר אֶחָד וְעוֹד אֶחָד וְעוֹד
"אֲנַחְנוּ נוֹתְנִים לָךְ חַיִּים", אָמְרוּ.
זֶה מָה שֶׁרָשַׁמְתִּי.
