שלושה שירים | שולה ברנע

*

הֲיִתָּכֵן כִּי אֶשָּׂא עֵינַי מַעְלָה
וְאֶרְאֶה רְסִיסֵי אֹשֶׁר הַתְּלוּיִים עַל אֲמִירֵי עֵצִים
וְאֶתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם: "אָנָּא הַטִּיפוּ עַל עַצְבוּתֵנוּ מְעַט אוֹר זַךְ
לְמַעַן נָגֹל וְנִטְמֹן צַעֲרֵנוּ בֶּעָפָר מָטָה
פֶּן נִשְׁכֹּן בּוֹ אָנוּ"

פוחת ההבהוב

עוֹד רֶגַע עָלוּל לִכְבּוֹת
כַּמָּה זְמַן עוֹד יִדְלֹק
וְהַזְּמַן אָץ
וְהוּא הוֹלֵךְ וְנָמוֹג
הֲיֵעָטֵף בְּאוֹר מֵחָדָשׁ
אִם יִפֹּל לַחֲשֵׁכָה גְּמוּרָה?
רֶטֶט מְזַגְזֵג, פַּס קָלוּשׁ,
אוּלַי זִיק יַצִּיתוֹ
שֶׁמָּא דִּמְעַת יֶלֶד
אוֹ כּוֹכָב?

מתעתועי הלב

חֵץ שֶׁמְּכֻוַּן הַחוּצָה
שָׁב לְאָחוֹר פְּנִימָה אֶל לִבּוֹ
וּבוֹר גָּדוֹל נִפְעָר,
בּוֹ נוֹצְרוּ:
הַחֲרָדוֹת, הַיִּסּוּרִים וְהָעֶרְגָּה –
הַכֹּל הִתְהַפֵּךְ לִבְלִי הַכֵּר.