שירתו של גד קינר קיסינגר מגלמת בחובה פואטיקה רב-רובדית הבולטת בנוף השירה העברית העכשווית. ספרו החדש, "היונה משתוקקת למבול" שיוצא לאור בימים אלו, הוא קובץ של שירה כמו-אוטוביוגרפית מצועפת, המוסבת על עצמה ועל האופנים רוויי הסתירות בהם משתקפים נושאי יסוד אישיים, קיומיים, חברתיים, ופוליטיים בפריזמה ההגותית הקודרת, האירונית והמשועשעת בה בעת של היוצר. נקודת ראות זו מתייחדת בעולם פיגורטיבי עשיר של מטאפורות ודימויים מפתיעים. שם הספר מעיד על תוכנו: היונה, מבשרת השיבה לנורמליות, כמהה לכאוס, לריגוש, לאפוקליפסה. במובן זה מרמזת הכותרת על צביונו הישראלי והעכשווי של הקובץ.
הספר כולו עומד בסימנם של פרדוקסים מעין אלו: חטיבה מרכזית מתמקדת בשירי אהבה בוגרת שאחרי עידן התשוקה ולפני הפרידה הנצחית ("אני קורא בך", "עכשיו האהבה פורקת מזוודות", "ועתה"), ובה בעת משופעת דעיכה זאת בתאווה וביצריות מתחדשות, באכזריות רכה של האוהב ("באת לדק"), בעוררות אהבה בלתי אפשרית כשהתודעה נמחקת ("דמנטי"), ופה ושם גם בהבזקים של משחקיות שובבה ("סחף", "עיוורון"). הוא הדין בפרדוכסליות של השירים המוקדשים להורים, ובעיקר לאם שקשיחות החינוך היקי בו נהגה בהתנהלותה שלה וביחס לבניה באה לידי ביטוי ביחסו הפיוטי המורכב של המשורר כלפיה, יחס שבו, לאחר מותה, נמהל הצורך להשתחרר מלפיתתה ("אמי אינה יורדת בכביסה", אמי מהדהדת" ועוד), בחמלה, געגועים, ברצון השיבה המאוחרת לרחם ("טפיחה") ובהתרפקות על ינקות שספק אם הייתה – ואם הייתה הוחמצה והחמיצה ("חלבה המר של אמי"). בשירי הילדות מפולשים גם זיכרונות של דיכוי, חתרנות וערגה בקנאה בחוויית הקיום הרגשי של ה"אחר" האתני (כמו בשיר הסוריאליסטי "רומיה בשדות אליסיום הסגולים" עם הרמזים ל"לוסי בשמי היהלומים"). זיכרונות אלה מתכתבים, כמעין סגירת מעגל, עם שירי הסימביוזה הכמו־"קניבלית" של הדובר כסב עם נכדיו ("הילד המתוק ממתין לסבו", "השיר על הילד"). בשירי השואה ("קינדרטרנספורט", "ובחלומי") מתורגמת הראייה הפרדוקסלית והכאוטית של היוצר לשבירת טאבו מכוונת של הציווי על "קידוש" מסולף של הזיכרון ההיסטורי, וזאת, על מנת לשוב ולהחיותו. גישה זו חלה גם על השירים, המבטאים את היחס הדואליסטי לאלוהות ולאמונה הנוכחות באי קיומן המטריד ("כיפורים", "לפני הכניסה למקלחות", "שיחות עם אלוהים ושולחן", "מול קרחון באיסלנד או: היונה מתגעגעת למבול"). יחס זה בא לידי ביטוי גם בשירי הטבע העירוני הקשוח, האנטיתזה לשירת טבע רומנטית וסנטימנטלית־מלנכולית ("שיר בין ערביים", "תעלומת חורף", "סתיו"), וגם בשירים שניתן להגדירם כ"רפלקסיביים־פילוסופיים" ("זה לא הזמן", "פילוסופיה קיומית", "מרק עוף"). ברקע כל השירים מרחפת המודעות הערה והמוכחשת של הזקנה והמוות, שבמידה רבה גם נתפס כעונש בו מעניש הדובר את עצמו על הניצול הבלתי נסלח של יסודות אישיים מעולמם של הקרובים לו ביותר כחומרי גלם אמנותיים. המנגנון הפואטי של הספר כולל בחובו דימויים מיתיים מקראיים (שמשמעותם מתהפכת, כמו לדוגמה בשיר ההגותי "על הראיה", שבו "האושר האמיתי" של אשת לוט שקפאה לנציב מלח הוא שהיא "מתה חיה / אין אושר גדול מזה"), מן התפילה ומן המדרש, והרמזים למיתולוגיה יוונית, אצטקית, נוצרית וכיוב'; התכתבות עם שירה עברית, יהודית, ואוניברסלית; וכן מסכת של רפרורים תרבותיים לציור, למוזיקה, לסרטים ולתיאטרון.
גד קינר קיסינגר הוא פרופסור לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ולשעבר ראש החוג לתיאטרון, דרמטורג, שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי, ומתרגם מגרמנית, נורבגית ושבדית. ב־2009 זכה קינר בתואר “אביר מדרגה ראשונה של מסדר הכבוד הנורבגי המלכותי” מטעם מלך נורבגיה, האראלד החמישי, על תרומתו לקידום המחזאות הנורבגית בישראל. קינר הוא נשיא המרכז הישראלי של מכון התיאטרון הבינלאומי. קינר-קיסינגר החל לפרסם שירה מגיל צעיר. במרוצת השנים פורסמו שיריו בגג, עיתון 77 , עלי-שיח, הליקון, מאזניים, קשת החדשה, שבילים ועוד, כמו כן, במוספים הספרותיים בעיתונים היומיים , באתרי אינטרנט, וכן באסופות ספרותיות בעברית ובלועזית. שיריו תורגמו לאנגלית על ידי נתלי פיינשטיין, ופורסמו במספר במות ספרותיות מרכזיות בארה”ב, וכן תורגמו לערבית על ידי המשוררת הפלסטינית רים ג’נאיים, והופיעו בכתב עת המופיע בביירות. ספר שיריו בעברית וספרדית יצא ב־2015 בהוצאת וורבום במדריד בשיתוף הוצאת ספרא. ובכתבי עת ביוונית. על ספרו הפרעות קשב (הוצאת ספרא 2010) זכה בפרס אס”י. היונה משתוקקת למבול הוא ספר שיריו השמיני בעברית. בשנת 2021 יצאה לאור אסופת שיריו בשפה האנגלית בהוצאה האמריקאית Atmosphere Press, ובקרוב יתפרסם בברלין קובץ שירים בגרמנית בתרגום ליליאנה מיילינגר.
