וְזֶה הַפַּחַד הַגָּדוֹל –
כִּי בְּיוֹם
בֹּקֶר תִּפֹּל הַמַּסֵּכָה
אֲגַלֶּה עוֹד מַסֵּכָה
שֶׁל קְרִירוּת
שֶׁל אֶפֶס רֶגֶשׁ
וְשֶׁל חֹסֶר אַהֲבָה.
וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי
בָּא לִי,
כְּבָר אָמַר הַמְּשׁוֹרֵר
וְגַם אֲנִי יָגֹרְתִּי
מֵרֶגַע הָאֱמֶת
בּוֹ תִּפֹּל הַמַּסֵּכָה
הַתְּלוּיָה
עַל חוּט דַּק שֶׁל שַׁעַטְנֵז
שֶׁל אֱמֶת וָשֶׁקֶר
שֶׁל הַעֲמָדַת פָּנִים
שֶׁאוּלַי כָּל־כָּךְ נְחוּצָה.
רַק הַצִּיצִית
הַשְּׁזוּרָה מִצֶּמֶר טָהוֹר
מְקֻבֶּלֶת עַל רַבֵּי הָאֱמוּנָה.
קְטַנָּה, קְטַנָּה אֱמוּנָתִי
וְלָכֵן רַבִּים פְּחָדַי
פַּחֲדֵי הַמַּסֵּכָה.
הוֹי,
לוּ שָׁזַרְתִּי אֶת חַיַּי
מִחוּט־מִקְשָׁה…
לוּ כָּךְ הָיָה
לוּ כָּךְ הָיָה.
