שלושה שירים | נועם מאיר שדות

כמו איוב

הַבּוֹרֵא הֶעֱבִיר אוֹתִי דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים
מֵהָאַהֲבָה הַקּוֹדֶמֶת
עַד הָאַהֲבָה הַנּוֹכְחִית
וְהַפַּעַם פִּי 7 יוֹתֵר טוֹבָה הָאַהֲבָה
גַּם בְּאֵיכוּתָהּ וְגַם בְּכַמּוּתָהּ
וַאֲנִי מוֹדֶה לַבּוֹרֵא בִּתְפִלָּה נוֹרָאָה
תּוֹדָה לְךָ מֶלֶךְ נוֹרָא.

בשדה

בְּכָל שָׂדֶה פּוֹרֵחַ יֵשׁ קוֹץ וְדַרְדַּר.
קוֹץ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לַשָּׂדֶה
וְאוֹתוֹ צָרִיךְ לַעֲקֹר עִם אִזְמֵל־מְנַתֵּחַ
בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ אֵין בְּרֵרָה
כִּי הַשָּׂדֶה יָפֶה וְהַקּוֹץ מַפְרִיעַ
וְאָז נוֹתָר לָנוּ מַרְבָד מֵאִיר עֵינַיִם
רַק לַהֲנָאָתֵנוּ
כִּי אֶת הַקּוֹצִים וְאֶת הַדַּרְדָּרִים עָקַרְנוּ כֻּלָּנוּ.

לבד בבדידותי

                                – לשרה

בִּבְדִידוּתִי
רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ אָדָם כְּמוֹתִי
לֵב אָדָם
לֹא לֵב שֶׁל אֶבֶן
לֵב פּוֹעֵם, מְתַקְתֵּק
לֹא מַכְשִׁיר טֶלֶוִיזְיָה מַרְקִיעַ שְׁחָקִים
אֶלָּא יְצוּר אֱנוֹשִׁי כָּמוֹנִי
חָבֵר
אוֹ חֲבֵרָה
שֶׁיִּהְיֶה לִי יָדִיד אוֹ חָבֵר אוֹ חֲבֵרָה
וְלֹא יַשְׁאִיר אוֹתִי לְבַד בַּדִּירָה
שֶׁיֹּאהַב אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי
וַאֲנִי אֹהַב אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא
וְאָז לֹא אֶהְיֶה לְבַד יוֹתֵר
בִּבְדִידוּתִי.