רוּחֲךָ מְשַׁיֶּטֶת בְּחַדְרְךָ
נִכָּר הֵיטֵב כִּי
נַעֲלֶיךָ מַמְתִּינוֹת לְהִנָּעֵל
גַּרְבֶּיךָ לְהִגָּרֵב
וּבְגָדֶיךָ לְהִלָּבֵשׁ,
לֹא אֲכַבְּסֵם, אוּלַי תָּגִיחַ פֶּתַע,
אֲנִי מַזְמִינָה הַפְתָּעָה שֶׁכָּזוֹ,
לִכְבוֹדָהּ אֶתְכּוֹנֵן.
בִּרְאוֹתִי אֶת פִּרְחֵי הָאָבִיב
אֶחְשֹׁשׁ פֶּן דָּמְךָ מַשְׁקֶה אַדְמַת נֵכָר
וּפְרָחִים יִפְרְחוּ תַּחַת שׁוּבְךָ,
חַדְרֵי לִבִּי נִמְלְאוּ רוֹשׁ,
הוּא מַשְׁקֵנִי מָרָה בֹּקֶר וָלֵיל –
אֵין מִי אֲשֶׁר יָחוּס.
