הָאֹשֶׁר הוֹלֵךְ וְרַחֵק מִמֶּנִּי.
הָעוֹלָם מִתְעַכֵּר בְּצִבְעֵי בְּדִידוּת.
הַשָּׁחֹר סוֹגֵר עָלַי,
אֲנִי לְבַד, חַיָּה פְּצוּעָה בֵּין חַיּוֹת בְּרִיאוֹת
מְיַחֵל לְטֶרֶף מְיַלֵּל
אָדָם רַךְ בַּשָּׁנִים הִנּוֹ אָדָם
גַּם אֲנִי אָדָם
אָדָם וְאָדָם הִנָּם שְׁנֵי אֲדָמִים
שְׁנֵי אֲנָשִׁים
לְהַעֲבִיר מְצוּקַת חַיִּים יַחַד בְּלִי בְּדִידוּת
אֲבָל עִם רֵיחַ מְתַקְתַּק שֶׁל עַצְלוּת.
