* | דנה שניידר

אַתְּ קָמָה בַּבֹּקֶר
הַתִּקְרָה מִתְרַסֶּקֶת עָלַיִךְ
מִבֵּין הַהֲרִיסוֹת אַתְּ חוֹבֶשֶׁת חִיּוּךְ
עוֹטָה אַי־לַיְנֶר וְיוֹצֵאת מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה
אֶל הָעוֹלָם
אַתְּ נִכְנֶסֶת לַמְּכוֹנִית שֶׁשְּׁלֹמֹה קָרָא לָהּ
גּוֹנְדּוֹלָה
אֲבָל אֵין פֹּה אַרְיוֹת אִיטַלְקִיּוֹת
רַק הֵד אַזְעָקוֹת
אַתְּ נוֹשֶׁמֶת עָמֹק וְאוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה
מְנַוֶּטֶת, בְּחֹסֶר בְּרֵרָה
בָּעֶרֶב תַּכְנִיסִי אֶת הַיְּלָדִים תַּחַת כְּנָפַיִךְ
וּבַלַּיְלָה תִּלְחֲשִׁי:
מוֹדָה אֲנִי

Marianne Von Werefkin
דילוג לתוכן