כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי
בְּאֶמְצַע־הַלַּיְלָה
לֹא מְצָאתִיךְ לְצִדִּי.
הַבַּיִת הָיָה שָׁקֵט,
בַּדְּמָמָה מְזוּגָה הָיְתָה
אִוְשָׁה עֲמוּמָה שֶׁל הַיָּם הַסָּמוּךְ.
כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה
שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִתְרַחֵשׁ רֶגַע לִפְנֵי־כֵן:
רַעַשׁ, אוּלַי תְּנוּעָה,
קַמְתִּי לִבְדֹּק וּמִיָּד נוֹכַחְתִּי
שֶׁאֲלֻמּוֹת־אוֹר שֶׁל פָּנָסֵי־מְכוֹנִיּוֹת
מְאַחֲרוֹת־בַּנֶּשֶׁף רָצְעוּ בְּלָבָן
אֶת תִּקְרַת הַמִּסְדְּרוֹן הַחֲשׁוּכָה
וּבַסָּלוֹן רִצֵּד מָסַךְ־הַטֶּלֶוִיזְיָה
מוּל עֵינַיִךְ הָעֲצוּמוֹת.
