הקרקס | ניק קייב

מאנגלית: רועי תקוע

אַף אֶחָד לֹא רָאָה אֶת הַלּוּלְיָן
וְהַשָּׁבוּעוֹת חָלְפוּ בִּיעָף.
עַד שֶׁהַמּוֹפָע נָדַד הָלְאָה
וְהוֹתִיר אֶת עֶגְלָתוֹ מֵאָחוֹר.

הָעֲגָלָה חָנְתָה בָּרֶכֶס הַדְּרוֹם־מִזְרָחִי
וּבִזְמַן שֶׁהַלַּהֲקָה חָצְתָה גֶּשֶׁר בְּמֹחִי,
כְּשֶׁהַיּוֹרֶה פָּרַץ לְמַלֵּא אֶת אַגַּן הַנָּהָר
שֶׁיָּבַשׁ עַד הָעֶצֶם,
הַקָּרוֹן נִצְנֵץ, רַק קְצָת, עַל פִּי־תְּהוֹם
שָׁלוֹם, לְהִתְרָאוֹת, חֲבָל, הֵם אָמְרוּ

יֶלֶד־כֶּלֶב, אַטְלָס, חֲצִי־אִישׁ, הַתִּמְהוֹנִיִּים, שְׂכִירֵי־הַיּוֹם,
אֵין אִישׁ מֵהֶם שֶׁלֹּא שָׁלַח מַבָּט לְאָחוֹר
בִּתְפִלָּה שֶׁהַלּוּלְיָן יָשׁוּב, מִין אֶל מִינוֹ.
לַלּוּלְיָן הָיָה סוּס, כֻּלּוֹ עוֹר וַעֲצָמוֹת,
בְּהֵמָה מְגֻבֶּנֶת שֶׁהוּא כִּנָּה "צַעַר".
וְהָיָה זֶה קֶבֶר רָדוּד וְלֹא מְסֻמָּן
בַּמָּקוֹם בּוֹ הֻטְמְנָה הַבְּהֵמָה הַזְּקֵנָה,
בְּמָה שֶׁהָיָה לִפְנֵי אָחוּ צָחִיחַ.

הַנַּנָּסִים הֻפְקְדוּ עַל חֲפִירַת הַתְּעָלָה
וְעַל הֲטָלַת גְּוִיַּת הַבְּהֵמָה בָּאֲדָמָה
כְּשֶׁבּוֹס בֶּלִינִי מְנוֹפֵף בְּאֶקְדָּחוֹ הַמְּעַשֵּׁן
וְקוֹרֵא, "הַבְּהֵמָה הִיא סֶרַח מְיֻתָּר,
עָלֵינוּ לְהִפָּטֵר מִן הַמִּשְׁקָל הָעוֹדֵף"
כָּל הַלַּהֲקָה עָמְדָה מִסָּבִיב, מִבְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה,
הַגּוּצִים שְׁעוּנִים עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל, בּוֹס בֶּלִינִי
מְצַוֶּה "גּוּשׁ דֶּבֶק סוּסִים – קִבְרוּ אוֹתוֹ!"

טִפּוֹת גֶּשֶׁם הֵחֵלּוּ לְהַכּוֹת כְּפַטִּישִׁים בַּקַּרְקַע.
כֻּלָּם רָצוּ אֶל עֶגְלוֹתֵיהֶם,
מְכוֹפְפִים חֲזָרָה בַּדֵּי סְכָכוֹת מִתְנוֹפְפִים.
הַחֲתוּלִים הַמְּדֻבְלָלִים נָאֲקוּ בִּכְלוּבֵיהֶם,
יָלְדָה־צִפּוֹר צְוָחָה וְחָבְטָה בִּכְנָפֶיהָ
לְכָל עֵבֶר!

הָעֵמֶק כֻּלּוֹ הִצְחִין מִבְּהֵמוֹת טְחוּבוֹת,
בְּהֵמוֹת טְחוּבוֹת וְחָצִיר רָקוּב־רָטוּב,
יְצוּרֵי כִּלְאַיִם וּבְרִיּוֹת גַּסּוֹת
כֻּלָּם אֲרוּזִים וּכְבָר בְּדַרְכָּם.

שְׁלֹשֶׁת הַגּוּצִים הֵצִיצוּ בַּחֲרִיץ הַקָּרוֹן,
מֹשֶׁה אוֹמֵר לְנֹחַ: "הָיִינוּ צֶ'כִים לַחְפֹּר תַּ'זֶה יוֹתֵר עָמֹק"
פַּרְצוּפֵיהֶם הַמַּאֲפִירִים כְּמוֹ יְרֵחִים גּוֹסְסִים,
עֲדַיִן מְלֻכְלָכִים מֵהַחֲפִירָה הַחֲפוּזָה!

צַ'רְלִי בְּכוֹר הַנַּנָּסִים אָמַר;
"לֹא נִרְאֶה עוֹד תַּ'לוּלְיָן"
וְהֵם הִשְׁתַּתְּקוּ לְרֶגַע, מְיַחֲלִים
שֶׁהָיוּ טוֹרְחִים יוֹתֵר בִּקְבוּרָתוֹ
שֶׁל צַעַר.

וּכְשֶׁהַלַּהֲקָה הִמְשִׁיכָה הָלְאָה מֵהָעֵמֶק,
מַעְלָה אֶל הֶהָרִים,
הַגֶּשֶׁם הִכָּה אֶת הַגְּבָעוֹת, וְאֶת הַמִּרְעֶה,
וְאֶת הַתֵּל! עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר דָּבָר,
שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, לְמַעֵט הַנְּבֵלָה שֶׁל צַעַר
אֲשֶׁר קָמָה בַּזְּמַן לָשׁוּט עַל פְּנֵי
הָאֲדָמָה הָאֲכוּלָה!

לַהֲקַת עוֹרְבִים חָגָה סָבִיב, תְּחִלָּה אֶחָד,
וְאָז כֻּלָּם, מִתְנוֹפְפִים שְׁחֹרִים לְמַטָּה.
קְרוֹנוֹ שֶׁל הַלּוּלְיָן נָטָה עַל פִּי־תְּהוֹם
מָט לִנְפֹּל בְּשָׁעָה שֶׁהַקַּרְקַע נִשְׁמֶטֶת
תַּחַת פַּטִּישׁוֹנֵי הַגֶּשֶׁם –

אַף אֶחָד לֹא רָאָה אֶת הַלּוּלְיָן.

PICASSO
דילוג לתוכן