מִתַּחַת לַמִּטָּה
בַּחֹשֶׁךְ הָאָטוּם
תָּמִיד הָיָה דַּיָּר
אִישׁ הַפַּחַד הַקָּטָן.
לֹא יָדוּעַ לַצִּבּוּר
דָּבָר מְאֹד חָשׁוּב
הַאִם הָאִישׁ הָיָה זָעִיר
אוֹ הַפַּחַד הָיָה פָּעוּט?
אֲבָל הִיא יָדְעָה
מָתַי אֶפְשָׁר לִבְדֹּק
כִּי בִּזְמַן הָאַזְעָקוֹת
הַחוּצָה הוּא זָחַל.
מוּל עֵינֶיהָ מִתְנַפֵּחַ
וּמוֹשִׁיט לָהּ יָד דְּבִיקָה
הוּא קָרֵב וְהִיא בּוֹרַחַת
שָׁכְחָה אֶת הַשְּׁאֵלָה.
אוּלַי זוֹ הֲזָיָה?
אוּלַי רַק סִיּוּטֵי אֵימָה?
אוּלַי בַּבֹּקֶר הִיא תָּקוּם
לִבְדֹּק מִתַּחַת לַמִּטָּה.
