יָשַׁבְנוּ עִם אַבָּא בְּקָפֶה־קָפֶה.
הוּא לָגַם אֲרֻכּוֹת מִכּוֹסוֹ, וְהִשְׁתַּהָה לְרֶגַע.
שָׁתִיתִי מִכּוֹס הַקּוֹלָה וְהִתְחַקֵּיתִי אַחֲרָיו
בְּשָׁעָה שֶׁאָחִי נִדְנֵד וְנִדְנֵד
בְּצָרְפָתִית תִּינוֹקִית.
עֵינֵי אַבָּא הָיוּ מְמֻגְנָטוֹת לְמָסַךְ הַמַּחְשֵׁב,
יָדַעְתִּי שֶׁדְּבָרִים חֲשׁוּבִים שָׁם
בּוֹעֲרִים,
חֲזָקִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי.
נִשְׁפַּךְ עָלַי הַמַּשְׁקֶה, וְאָבִי לֹא הִבְחִין.
הִתְקוֹטַטְתִּי עִם אָחִי, וְאָבִי לֹא הִבְחִין.
רַק הִזְמִין לִי עוֹד מְנַת פַּסְטָה
וְהִמְשִׁיךְ לְהַבִּיט בְּחָזְקָה
עַל הַמָּסָךְ.
