יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי, יַקִּירָהּ שֶׁלִּי, אֲהוּבָתִי
מַדּוּעַ פָּעַרְתְּ פִּיךְ לִבְלֹעַ אֶת כָּל אַדְווֹת הַנָּהָר הַמַּצְחִין,
שֶׁעָלָה עַל גְּדוֹתָיו מִשִּׁפְכֵי בִּיּוּב שֶׁל מִלִּים
הַמְּפַנּוֹת שְׁנֵי מִילְיוֹן בְּנֵי אָדָם
וּבוֹנוֹת בָּתֵּי קָזִינוֹ וּמִגְרְשֵׁי גּוֹלְף
עַל חוֹפֵי עַזָּה לַעֲשִׁירֵי עוֹלָם
וּמְנַקּוֹת קְבוּצָה אֶתְנִית מִבָּתֵּיהֶם.
גַּם אִם מְדֻבָּר בְּאוֹיֵב מַר וְאַכְזָר
שֶׁרַבִּים מִבָּנָיו צָהֲלוּ בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה
בַּיּוֹם בּוֹ טָבְחוּ בְּאַחַי בִּבְנֵי עַמִּי.
לָנוּ כִּיהוּדִים אָסוּר לָנוּ לִקְרֹם אֶת הָעוֹר וְהַגִּידִים
לְצַחֲנַת הַמִּלִּים הַמְּטַהֲרוֹת טִהוּר אֶתְנִי,
דָּרוּךְ כְּקֶשֶׁת בִּשְׂפָתַי הָרוֹטְטוֹת אֶשְׁלַח אֶת כָּל חִצַּי
בְּשִׁפְכֵי הַבִּיּוּב שֶׁל הַמִּלִּים הַמַּצְחִינוֹת
הַמְּכֻבָּסוֹת בְּהַגְלָיָה מֵרָצוֹן שֶׁל עַם עַל
נְשׁוֹתָיו וְטַפָּיו, קְשִׁישָׁיו וְחוֹלָיו.
יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי הָרִימִי קוֹלֵךְ –
לֹא לְטִהוּר אֶתְנִי
כֵּן רַק לַיּוֹנָה וַעֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ.
