* | איילת שמעוני

לְעִתִּים
יֵשׁ לִזְרֹם לְמָקוֹם חָשׁוּךְ
מִבְּלִי לָדַעַת
מָה אֶפְגֹּשׁ שָׁם,
אֵיזוֹ חַיָּה מְשֻׁנָּה
בַּצַּד הָאַחֵר שֶׁל הַמַּרְאָה,
כְּפִי שֶׁלּוּאִיס קֶרוֹל צִוָּה.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֻפְתַּע,
דָּבָר אֵינוֹ כְּשֶׁהָיָה.

זֶה בְּסֵדֶר,
הַכֹּל בְּסֵדֶר,
הַשָּׁמַיִם לֹא יִפְּלוּ אִם תִּשְׁתַּנִּי,
הָנִיחִי לָהֶם לָגַעַת בָּךְ,

וְאָז תִּרְאִי:
מָה שֶׁנִּשְׁאָר
הוּא יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה.

John Tenniel
דילוג לתוכן