מסע אל המופלא | מוטי סיבוני

יום אחד

וּבְיוֹם אֶחָד.
וּבְרֶגַע אֶחָד מְיֻחָד, וִתַּרְתִּי.
וְנִכְנַעְתִּי.
וּמַתִּי, כִּמְעַט.

וְהִתְעוֹרַרְתִּי בַּמֻּפְלָא
וּפָקַחְתִּי עֵינַיִם יְשֵׁנוֹת.
וְנִזְכַּרְתִּי בַּמֻּדְחָק, בַּמֻּכְחָשׁ וּבַנִּשְׁכָּח,
שֶׁבְּכָל פֶּרֶק שֶׁל חַיִּים.

וְשַׁבְתִּי אֶל הָאוֹר, לְרֶגַע
אֶל אַחְדוּת כֹּה מְתוּקָה.
וְנִמְלֵאתִי פְּלִיאָה
אַהֲבָה עֲמֻקָּה.

וְנִכְנַסְתִּי,
בְּשֶׁקֶט,
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת,
אֶל תּוֹךְ הַנְּשִׁימָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַחַיִּים.