ניקולא יוזגוף-אורבך | מחזור שירים

חוק שימור האנרגיה

הַלַּיְלָה לָחַשׁ בְּאָזְנִי

מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאִיתִי

סִפֵּר שֶׁעִם מוֹתוֹ הֵחֵלּוּ

עֵינָיו לִרְאוֹת בִּמְהֻפָּךְ

לְתוֹכוֹ וְאָחוֹרָה

וּכְשֶׁסּוֹבַבְתִּי רֹאשִׁי אֵלָיו

נָדָם וְאַף שֶׁנֶּחְרַדְתִּי לְמַרְאֵהוּ

תָּחַבְתִּי אֶצְבְּעוֹתַי

בִּמְאוֹרוֹת עֵינָיו

וְהִצְמַדְתִּי אֶת עֵינֵי

קָרוֹב קָרוֹב

לְמַעַן אַבִּיט דַּרְכּוֹ בַּמָּוֶת

וְאַף שֶׁלֹּא רָאִיתִי מְאוּמָה

מִישֶׁהוּ מֵת בְּקִרְבִּי

וּמִישֶׁהוּ קָם בְּקִרְבּוֹ

אֵנֶרְגִּיָּה הִתְאַזְּנָה בַּיְּקוּם

עַל חֶשְׁבּוֹנִי.

מלך היהודים

בַּלַּיְלָה הַהוּא

עִם שׁוּבִי מֵחֶשְׁכַת חַיַּי

נִגְלָה לְפָנַי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים.

מֵאַשְׁפּוֹת הִתְנַעֵר

כְּמוֹ פָּשַׁט מֵעָלָיו אֹדֶם, לֶשֶׁם וְאַחְלָמָה

וְלַמְרוֹת שֶׁהָיָה מֶלֶךְ בְּבִגְדֵי אֶבְיוֹן,

הִכַּרְתִּיו,

הֶרְצְל – מֶלֶךְ הַתַּחְתּוֹנִים וְהַגַּרְבַּיִם

מֵרְחוֹב הַתְּחִיָּה, שֶׁשָּׁכַל אֶת שְׁנֵי בָּנָיו

בַּמִּלְחָמָה, וְהִתְאַלְמֵן מֵאִשְׁתּוֹ, לִפְנֵי שְׁנָתַיִם.

בְּיָדָיו אָחַז תַּרְעֵלָתוֹ כְּמוֹ הָיְתָה יְחִידָתוֹ.

הֵיטֵב יָדַע הֶרְצְל כִּי כָּל אֲשֶׁר חָלַם אַגָּדָה הִיא וְאַגָּדָה תִּשָּׁאֵר

וְאַף עַל פִּי כֵן, הָיָה עֲבוּרִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים

וּכְשֶׁחָלַף כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ לְפָנָיו בֶּאֱמוּנַת תְּמִימִים

וּבֵרַכְתִּי בְּגַאֲוָה: 'בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם

שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו'.

תחליף אֵם

בַּלַּיְלָה

כְּשֶׁכָּרְעָה אִמָּא לָלֶדֶת

וְהֻבְהֲלָה לְבֵית חוֹלִים בְּחָפְזָה

הֻזְעֲקָה הַשְׁמַרְטַפִּית לְבַלּוֹת אִתָּנוּ אֶת הַלַּיִל

וְאַף שֶׁכְּבָר מָלְאוּ לִי תְּרֵי עֲשַׂר קֵיצִים

נִזְדַּקַּקְתִּי לָהּ בְּכָל מְאוֹדִי

לְשָׁדֶיהָ הַתְּפוּחִים

שֶׁהִתְעַרְסְלוּ בְּנַחַת בַּכֻּתֹּנֶת הַוְרֻדָּה

לְחַמּוּקֶיהָ הַחֲשׂוּפִים וְהַשְּׁזוּפִים

לִשְׂפָתֶיהָ שֶׁכֹּה הֵטַבְתִּי לְהַכִּיר

עוֹד כַּאֲשֶׁר סַבָּא נִפְטָר

וְאִמָּא נֶאֶלְצָה לָשֶׁבֶת שִׁבְעָה הַרְחֵק מֵהַבַּיִת אוֹ

כַּאֲשֶׁר נִדְרְשָׁה לִשְׁהוֹת לְצַד אֲחוֹתִי הַחוֹלָה בְּבֵית חוֹלִים.

בַּלַּיְלָה הַהוּא

כְּשֶׁכָּרְעָה אִמָּא לָלֶדֶת

כָּרַעְתִּי גַּם אֲנִי לִפְנֵי אִמָּא אַחֶרֶת

וְיָנַקְתִּי בְּתַאֲוָה מִשָּׁדַיִם נָכְרִיִּים

יַתְמוּת לַיִל, חָלָב וּשְׁיָרֵי רֹק

שֶׁהוֹתַרְתִּי בְּמַסָּעִי בֵּינוֹתֶיהָ וְאַף עַל פִּי

שֶׁהֶחָלָב הָיָה עָכוּר, תָּפֵל וְחַמִּים

הָיָה הוּא עֲבוּרִי הַדָּבָר הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לְאִמָּא.

ונוס כהן

בִּמְלֹאת לָךְ חֲמִשָּׁה עֲשׂוֹרִים וִימָמָה

הִרְחַקְתִּי עַד לְהֵיכְלוֹתַיִךְ, לַמְּלוֹנִית

הַמְּעֻפֶּשֶׁת בִּרְחוֹב לְוִינְסְקִי וְלִמַּדְתְּ אוֹתִי

לִינֹק,

לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדַי,

לָתוּר אַחֲרַיִךְ בָּאֲפֵלָה

כְּסוּמָא הָעוֹרֵג לָאוֹר הַגָּנוּז.

תִּשְׁעִים דַּקּוֹת הִתְפַּלַּלְתִּי בֵּינוֹת נְקִיקַיִךְ

וְטִלְטַלְתִּי אֶת גּוּפִי בַּאֲדִיקוּת

וְזָבַחְתִּי עוֹלָתִי בְּמִקְדָּשַׁיִךְ

וְעַד שֶׁלֹּא יָצְאָה בַּת קוֹל מִן דִּשְׁמַיָּא

וְקָרְאָה: 'נִגְמַר הַזְּמָן', הָיִיתִי גְּדוֹל מַאֲמִינַיִךְ.

עטלף אור

עֲטַלֵּף אוֹר שִׁכּוֹר

שֶׁשָּׁכַח בִּשְׁגָגָה חֶשְׁכָתוֹ וְסַמְאוּתוֹ

בִּמְשׁוּבָה נוֹאֶלֶת כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם יִתְרוֹצֵץ

מִן הָעֵץ לַכְּבִישׁ וְחוֹזֵר חֲלִילָה עַד בִּמְחִי יִמָּחֵץ.

יֹאחַז בְּכִסּוּפִים אַחֲרוֹנִים לְצַלְמוֹן מְעָרָתוֹ

וַיְפַלֵּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי לְמָזוֹר מִמְּאֵרָתוֹ אוֹ לְמוֹתוֹ.