ט"ז שנים לנפילת נעם ברנע
עִם אוֹר רִאשׁוֹן חֲדוּר נְעוּרִים,
צְמֵא חַיִּים, בּוֹטֵחַ בְּרֵעָיו,
מַאֲמִין בְּדַרְכֵי נֹעַם וּבַשָּׁלוֹם
יָצָא לַקְּרָב לֹא לוֹ.
עַל מִזְבַּח הָאִוֶּלֶת הָעֳלָה קָרְבָּן,
בֵּין רִגְבֵי לְבָנוֹן כָּרַע-נָפַל,
גּוּפוֹ שָׁלֵם הָיָה, יָפֶה וּמֻשְׁלָם,
אַךְ דָּמוֹ בּוֹ דִּמֵּם וְלֹא יָסַף.
כְּשֶׁסִּכַּת הַשָּׁלוֹם עַל דַּשׁ מַדָּיו מְפַרְפֶּרֶת,
מְיֻתֶּמֶת,
עָצַר הָאָבִיב אָז מֵהַנֵּץ.
נִשְׁמַת נֹעַם נוֹתְרָה בַּנֵּכָר,
אַךְ לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ עֲדַיִן פּוֹעֲמִים כָּאן,
לִפְעֹל לְמַעַן הַשָּׁלוֹם, לִלְחֹם לְהַשִּׂיגוֹ!
כִּבְמִלְחַמְתּוֹ לִגְמֹעַ אֶת הַבְלֵי הַחַיִּים בְּפֶה מְלֵא צְחוֹק:
כִּמְעַט חוֹלֵל עִם הוֹלַנְדִּיּוֹת, סִינִיּוֹת וְרוּסִיּוֹת,
כִּמְעַט שָׁתָה נֶקְטָר בְּקוּבָּה, בְּמֶקְסִיקוֹ וּבִבְרָזִיל,
תָּאֵב לִלְגֹּם עוֹד מֵאֶגְלֵי הַחַיִּים.
חָלָל נָפַל, חֲלוּלִים לִבּוֹת הוֹרָיו וְאֶחָיו,
תְּמִימוּת זוֹעֶקֶת נוֹתְרָה מֵאָחוֹר.
בְּלוֹרִיתוֹ הַסּוֹרֶרֶת סְפוּגַת הַקְּרָב
לֹא עוֹד תְּלֻטַּף.
