אספמיה
שֶׁהָאֶבֶן תִּדַּרְדֵּר מֵעַצְמָהּ בְּמַעֲלֵה הָהָר
וְסִיזִיפוּס יְזַנֵּב בָּהּ בְּהִתּוּל כִּבְכִּבְשָׂה
תוֹעָה כְּשֶׁהוּא שׂוֹרֵק לְעַצְמוֹ.
שֶׁהַכֻּרְסָאוֹת יַאַסְפוּ אֶת הָאָבָק הַמְּיֻתָּם
אֶל חֵיקָן, וְיָנִיחוּ לְרוּחוֹת הָאָבוֹת לְהִתְרַוֵּחַ
בָּהֶן שׁוּב בְּלִי לְהוֹתִיר מִשְׁקָעִים
בָּרִפּוּד.
שֶׁהַמַּאֲכֶלֶת תִּהְיֶה יְשָׁנָה וַחֲלוּדָה
וְאַבְרָהָם לֹא יָעֵז כִּי לְיִצְחָק אֵין
חִסּוּן. שֶׁמֵּי הַבֶּרֶז הָעֲכוּרִים יַחְלְמוּ
שֶׁהֵם מַעְיַן הַבְּתוּלִים וְהַקְּשִׁישׁוֹת
שֶׁהֵן הַבְּתוּלוֹת
וְכָל הַגִּדְעוֹנִים שֶׁיָּצְאוּ לְגִמְלָאוֹת
וְלוֹקְקִים קוֹטֵג' בְּתֵה קָלוּשׁ יֻזְעֲקוּ
בְּצַו מֵאַרְבַּע אוֹ יוֹתֵר רוּחוֹת
רְפָאִים לִמְקוֹם הַכִּנּוּס לְחֵיל
אַהֲבָה גְּדוֹלָה מְאוֹד מְאוֹד
וְיִטְפְּחוּ זֶה עַל כָּתֵף זֶה
וִילַטְּפוּ זוֹ אֶת שֵׂיבַת זוֹ
וְיֵעָרְמוּ אֵלֶּה עַל עַצְמוֹת
אֵלֶּה
לְצִלּוּם קְבוּצָתִי שֶׁל
אָבִיב אַחֲרוֹן
זיכרון
לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה כָּתַבְתִּי שִׁיר.
לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא אֲנִי כָּתַבְתִּי שִׁיר.
לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה עוֹד הִפְלַגְתִּי בַּמִּדְבָּר.
אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲנִי דּוֹר שֶׁאָזַל מִן
הַמְּלַאי וְנַעֲשָׂה וִינְטֶג'.
הֲרֵי לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא יָכֹלְתִּי
לִהְיוֹת הָאֲנִי שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁיר.
הֲרֵי מִילְיַארְדִים שֶׁל תָּאֵי מֹחַ אָבְדוּ לִי מֵאָז.
מַה לֹּא עָשִׂיתִי כְּדֵי לִמְצֹא אוֹתָם.
אֲבָל אָבְדוּ לִי מִילְיַארְדִים שֶׁל תָּאֵי
מֹחַ וְכָךְ פַּס כֹּחִי חָדְלוּ אָרְחוֹת גּוּפִי
וְתַשׁ שִׂכְלוֹ שֶׁל הַמִּתְחַזֶּה בִּשְׁמִי
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי. וּבְתוֹר קְרוֹבִי אֲנִי
הֲלֹא פָּסוּל לְהָעִיד שֶׁאֲנִי אֲנִי. וּבֵינְתַיִם
הֶחְלַפְתִּי דִּירוֹת וְהַמְּגֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת
מְתַעְתְּעוֹת וּבוֹגְדָנִיּוֹת וְהֵן מְפַזְּרוֹת
בְּמֵזִיד אֶת תַּצְלוּמֵי אֲהוּבוֹתַי שֶׁעָשִׂיתִי
אוֹתָן לְשַׁמֵּשׁ עֵדוּת וְעַכְשָׁו הֵן מְפֻזָּרוֹת
בְּבָתֵּי אָבוֹת הַמִּתְחַזִּים לְאָבוֹת אוֹ מְמֻשְׁכָּנוֹת
בְּבָתֵּי עֲבוֹט. וְגַם אִם אֶמְצָא אוֹתָן דַּעְתַּן
פְּזוּרָה, וּמִי לְכַפָּן יִתְקַע שֶׁזֶּה אֲנִי שֶׁמָּצָא,
כָּךְ שֶׁאֵין לִי מוֹצָא אֶלָּא לִכְתֹּב עַכְשָׁו
בַּחֲתִימָתִי שִׁיר שֶׁלֹּא אֲנִי כָּתַבְתִּי בִּשְׁמִי לִפְנֵי
בֵּינְתַיִם שָׁכַחְתִּי כַּמָּה שָׁנָה, בִּזְמַן שֶׁגַּם
אִם הָיָה לֹא הָיָה.
חריש
אֲנִי חוֹרֵשׁ וּמַעֲמִיק בִּתְלָמַיִךְ.
בַּמִּלּוֹן שֶׁלָּךְ זֶה מְכֻנֶּה הִזְדַּקְּנוּת
וּדְאָגָה לְאוֹצְרוּת הָאֶתְמוֹל.
לְגַבַּי זוֹ הַבְטָחָה לִיבוּל אַהֲבָה
גַּם בַּשָּׁנִים הַשְּׁחוּנוֹת הָאֵלֶּה.
תְּלוּלִיּוֹת הֶעָפָר שֶׁל שְׂמִיכוֹת הַפּוּךְ
תַּחְתֵּיהֶן מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ בְּשׁוּחוֹת הַשֵּׁנָה
הֵן קַוִּים שֶׁל הַפְסָקַת הָאֵשׁ שֶׁיָּקְדָה בֵּינֵינוּ.
לַהַבְיוֹר נְשִׁימָתְךָ הַחוֹרֵךְ אוֹתִי
מֵעִיד שֶׁזּוֹ רַק הֲפוּגָה זְמַנִּית לִפְנֵי
חִדּוּשׁ הַקְּרָבוֹת.
אֲנִי חוֹרֵשׁ וּמַעֲמִיק בִּתְלָמַיִךְ
שֶׁבָּהֶן הָיִיתִי רוֹצָה לְהִקָּבֵר.
