לְאִמָּא שֶׁלִּי לֹא הָיוּ מִלִּים בְּחַיֶּיהָ.
אֲנִי קִבַּלְתִּי מַסְפִּיק
בִּשְׁבִיל שְׁתֵּינוּ."
(מתוך השיר ״מילון אבן שושנה״, עינת לביאד)
המשוררת עינת לביאד (44) מפרסמת בימים אלה את ספר ביכוריה "בדק בית". הספר נכתב כולו במקביל לסגר הראשון, "כמעט בנשימה אחת" כפי שמתארת לביאד, וכשמו הוא עבורה מעין בדק בית – תוצאה של מסע פנימי, של חזרה אל בית ילדותה, שעל אף התהפוכות והקשיים שעבר נותר יציב.
במרכז שירתה של לביאד עומד תהליך הפרידה מהוריה, המלווה בתחושות של יתמות ואבל. לביאד מעידה כי במות אמה הייתה היא עצמה אם לשני פעוטות ולכן לא נתנה לעצמה להתפרק ולהתאבל כראוי. רק לאחר מות אביה וכאשר גילתה בגיל מאוחר את עולם השירה והוקסמה ממנו, היא מצאה בכתיבה ביטוי לכאב וכלי להתבוננות פנימית.
הספר מתמודד עם רעיונות מורכבים בשפה נגישה, כך שכל קורא יוכל למצוא בשירים את קולו ופרשנותו שלו. "חשוב לי שהשירה שלי תתאים גם לקהל שהוא לא שוחר שירה מובהק, שגם אותה אישה שנמצאת במקום שבו אני הייתי לפני עשור, תמצא נחמה בטקסטים שלי, תזדהה, תתרגש", מסבירה לביאד. בתוך כך, לביאד היא חלק מגל משוררות ומשוררים הפועלים בימים אלה ומבקשים להגיש את שירתם לאו דווקא לקוראי השירה המנוסים.
הבחירה בשפה הנגישה מתקשרת גם לילדותה של לביאד, שגדלה כבת למהגרת חצי חירשת. אמה לימדה את עצמה את השפה ומעולם לא למדה קרוא וכתוב, כך שלביאד נאלצה למצוא דרכים יצירתיות על מנת לתאר בפני האם דברים, מיומנות שלימים הפכה לשירתה. נוסף על כך, לביאד אובחנה כבעלת הפרעות קשב, שיצרו אצלה קשיי ביטוי והפכו אותה לאדם שתקן. הכתיבה הצליחה לגשר עבורה את הפער ואפשרה לה לבטא את עצמה כפי שרצתה.
עינת לביאד נולדה בקרית טבעון בשנת 1977, ומתגוררת כיום במושב ינוב בלב השרון. בעברה עבדה כמחנכת וכמורה להיסטוריה ומתמטיקה בתיכון לנערים בעלי הפרעות קשב וריכוז, וכיום עוסקת בליווי כותבים.
~
שירים נבחרים מתוך הספר "בדק בית" מאת עינת לביאד
הוצאת קתרזיס
פעימה
שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת מֵרֶגַע הַהִתְעַבְּרוּת
לוֹקֵחַ לָעֻבָּר לְהַחְלִיט אִם לִחְיוֹת
אוֹ לָמוּת.
וּבַזְּמַן הַזֶּה
אֵין אֲפִלּוּ
פְּעִימַת לֵב אַחַת.
אֲפִלּוּ לֹא אַחַת.
נהרה
אֲנָשִׁים מְנַחֲמִים אֶת אָבִי, אוֹתִי, אֶת הָאַחִים.
אוֹמְרִים "אֵיזוֹ אִמָּא הָיְתָה", אוֹכְלִים כְּעָכִים.
מִסְּבִיבִי הַגְּבָרִים מִתְקַבְּצִים לִתְפִלָּה.
רֵיחַ הַקָּפֶה מְעוֹרֵר בִּי בְּחִילָה.
פִּתְאוֹם הַתִּינוֹק מְחַפֵּשׂ אֶת שָׁדִי בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה,
נֶאֱחָז חָזָק בְּגוּפִי, מְבַקֵּשׁ מֵאִמּוֹ נֶחָמָה.
זֶה הָרֶגַע שֶׁבּוֹ אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת, לֹא לַחְדֹּל.
אֲלֻמַּת נְהָרָה מְאִירָה אֶת יָם הָאֲפֵלָה הַגָּדוֹל.
תגידי
אֵיךְ זֶה שֶׁהֶחָלָל שֶׁהִשְׁאַרְתְּ פֹּה
הִתְמַלֵּא עַד אֶפֶס מָקוֹם?
וְאֵיךְ זֶה שֶׁהַכְּאֵב הִתְחַלֵּף
בְּגַעְגּוּעִים?
וְתַגִּידִי, פָּגַשְׁתְּ שָׁם אֶת אַבָּא וְאֶת סָבְתָא וְאֶת שׁוֹקוֹ,
וְאֶת הַבַּת שֶׁל הַשְּׁכֵנִים
(כֵּן, נוּ, זֹאת שֶׁבַּעֲלָהּ
רָצַח אוֹתָהּ כְּשֶׁחָגְגָה אַרְבָּעִים)?
וֶאֱלֹהִים, תַּגִּידִי –
מָה עִם אֱלֹהִים?
וְאִם כְּבָר תָּפַסְתִּי אוֹתָךְ לְכַמָּה רְגָעִים,
תַּגִּידִי, מַכְנִיסִים אוֹ לֹא מַכְנִיסִים
נַעְנַע לְפִלְפְּלִים מְמֻלָּאִים?
צלילה
הַדָּם שֶׁלִּי הָלַם
כְּשֶׁאַבָּא נֶעֱלַם
(אוֹ אֵיךְ מְתָאֲרִים
אֶת מַה שֶּׁמַּרְגִּישִׁים
כְּשֶׁאוֹחֲזִים בְּיָד –
מִבַּעַד מַכְשִׁירִים –
שֶׁל אָב שֶׁנֶּעֱלַם,
צוֹלֵל עִם הַכְּרִישִׁים?)
דמנציה
חַסְיָה שׁוּב וָשׁוּב חוֹזֶרֶת
עַל אוֹתָם הַמִּשְׁפָּטִים:
"הַבָּנִים רְחוֹקִים,
הַבָּנוֹת לֹא קְרוֹבוֹת".
שׁוּב וָשׁוּב מְסַפֶּרֶת
סִפּוּרִים לֹא פְּשׁוּטִים
וּמַצְבִּיעָה עַל צַלָּקוֹת –
גַּלְעֵדֵי מְרִיבוֹת.
אֱלֹהִים נוֹגֵס לָהּ
בַּזִּכָּרוֹן לְאַט,
מְשַׁכֵּךְ אֶת הַכְּאֵב,
מוֹחֵק אֵימַת יָמִים.
וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ
הִיא תִּשְׁאַל אוֹתִי: "מִי אַתְּ?"
אוֹדֶה כִּי אֵל חַנּוּן הוּא
הָעוֹטֵף בְּרַחֲמִים.
הסוואה
לַהֲקַת צִפֳּרִים מַדְרִימָה, חוֹלֶפֶת מֵעַל עִירִי.
בָּרָקִיעַ עָנָן גָּדוֹל. צִנָּה קַלָּה
מְנַקֶּדֶת אֶת עוֹרִי.
הִנֵּה יָבַשׁ הַקַּיִץ
וְאַט אַט מַבְשִׁיל הַסְּתָו.
בְּקָרוֹב יַקְדִּימוּ הַיָּמִים לְהַחְשִׁיךְ.
הַלֵּילוֹת יְמָאֲנוּ לְהִסְתַּיֵּם,
יִתְעַקְּשׁוּ לְהַאֲרִיךְ.
אֲנִי חָשָׁה הֲקָלָה כְּשֶׁאֲנִי מְבִינָה
שֶׁהַחֹרֶף קָרֵב לְכָאן.
דִּכְדּוּךְ חֹרֶף הוּא תּוֹפָעָה
מֻכֶּרֶת וּמְקֻבֶּלֶת,
לֹא תַּסְמִין מְאֻבְחָן.
שעון שמש
אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי פּוֹרַחַת,
דּוֹאָה,
מִשְׁתַּבַּחַת,
מַמְרִיאָה.
זֶה צִלִּי הַנִּמְשָׁךְ וְנִמְתָּח
כְּכֹל שֶׁמִּתְקָרֶבֶת הַשְּׁקִיעָה.
דקת דומייה
אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בַּמִּטְבָּח בְּשׁוּרָה,
רָאשֵׁינוּ רְכוּנִים אֶל הָרִצְפָּה.
הַכֶּלֶב רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּק,
לְהִצְטָרֵף לְדַקַּת הַדּוּמִיָּה,
אַךְ הַצְּפִירָה חֲזָקָה מִמֶּנּוּ,
מְעִירָה בּוֹ יֵצֶר קַמָּאִי.
הוּא לֹא מַצְלִיחַ לְהִתְאַפֵּק
וּפוֹלֵט לָאֲוִיר יְלָלָה.
כָּכָה זֶה כְּשֶׁאַתָּה
חֵלֶק מִלַּהֲקָה:
כְּשֶׁפְּרָט אֶחָד נוֹפֵל,
כֻּלָּם מִצְטָרְפִים לַזְּעָקָה.
עתידות
וְאִם, כְּשֶׁתִּגְדַּל, לֹא אִשָּׁה –
אֶלָּא גֶּבֶר תֹּאהַב?
וְאִם, כְּשֶׁתִּגְדַּל, תַּחְלִיט שֶׁאַתָּה
רוֹצֶה לַהֲפֹךְ לְרַב?
וְאִם תַּחְלִיט לִהְיוֹת נָזִיר,
סַיְפָן, אִצְטְרֻבָּל אוֹ כּוֹכָב?
וְאִם, כְּשֶׁתִּגְדַּל, תִּרְצֶה לִהְיוֹת
גִ'ירָפָה עִם זָנָב?
אָז אֶתְפֹּר לְךָ צַוָּאר אָרֹךְ מִבַּד,
שֶׁתִּהְיֶה גִ'ירָף מְכֻבָּד.
ראי ראי
אֲנִי מְטִילָה אֶבֶן קְטַנָּה, הִיא נִתְקֶלֶת בְּצִמְחִיָּה,
בְּכֹחַ הַתְּנוּפָה מְנַתֶּרֶת מִמֶּנָּה הָלְאָה,
וּמְבַתֶּקֶת אֶת קְרוּם הַמַּיִם.
אֲדָווֹת קְטַנּוֹת מַגְדִּילוֹת מַעְגָּלִים וּמִתְרַחֲקוֹת.
דְּמוּתִי הוֹלֶכֶת וּמִטַּשְׁטֶשֶׁת בָּרְאִי הַיָּרֹק.
כָּכָה אֲנִי נִרְאֵית רָזָה, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת.
אֲנִי נִרְגַּעַת וְנוֹשֶׁמֶת.
עַכְשָׁו לְאַף אֶחָד
לֹא תִּהְיֶה סִבָּה לִצְחֹק.
הספר זמין לרכישה בחנויות הספרים הפרטיות
וכן בחנות האינטרנטית של הוצאת קתרזיס בכתובת:
https://www.bookscatharsis.com
