כריש בלתי נראה | דני אנדליך

"כמה מכלים העמסתם?"
דויד הביט באחד הצוללים האוסטריים שהגיש את המכל האחרון לארון שעמד על הנגררת.
"ארבעה-עשר מכלים של שנים-עשר ליטר…" ארון קפץ לחול ומיד התכופף לשלוף קוץ מרגלו, "…ושני מכלים של שבע וחצי ליטר עבורך כמובן."
דויד פסע סביב לנגררת ולג'יפ אליו הייתה רתומה. הם היו עמוסים בארגז הקירור, מדחס-האויר, מכלי הצלילה, מזרונים, שקי שינה ומכלי מים ודלק.

דויד הניע את מנוע הג'יפ שנענה בנהימה של שש בוכנות, והביט במראה בשבעת הצוללים שישבו נלהבים במושבים. זוג מהולנד שאחזו יד ביד, שלושה אוסטרים שניהלו מסעדה בזלצבורג והביאו עימם סדרת תבלינים איתם תיכננו לבשל ארוחות גורמה, ליסה, סקוטית שעבדה כחדרנית בכפר-הנופש וארון.

ארון היה נער אמריקאי בן שבע-עשרה עם גשר בשניים, וגוף ארוך וגמלוני. הוא היה הצעיר בחבורת הצוללים ולא חדל מלדבר על כרישים. הוא הגיע לכפר-הנופש מספר ימים לפני תחילת הסיפארי ובילה את שעותיו שמעל המים במעט אכילה מהירה, שינה חטופה ודיבור בלתי פוסק בנושא הכרישים. הצוללים זכו להתוודע, מרצונם או בניגוד לרצונם, להשכלתו הרחבה וידיעותיו על הכרישים. הוא אכן היה אנציקלופדיה מהלכת של כרישים בעלת פנים מחוטטות. בחלק מהזמן שבין הצלילות, היו צוללים שנמלטו מפניו מחשש שיקלעו שוב להרצאה על הטורפים המדהימים.

ארון ישב בג'יפ במושב ליד הנהג.
"אז כמה כרישים כבר פגשת בצלילות במהלך חייך?"
דויד לא ענה ורק הביט בליסה משחקת בשערו הארוך של ארון.
ארון המשיך:
"אני התחלתי לצלול רק בשנה האחרונה וכבר רשמתי לזכותי ארבעים צלילות, אך מעולם לא ראיתי כריש מתחת למים."
ארון אחז בחוזקה במסגרת הפתח משום שהג'יפ היה חסר דלתות והוא קיפץ על הסלעים בדרך לראס-אבו-גאלום. לאחר כשלוש שעות הם הגיעו לקצה הדרך הבלתי סלולה – למקום בו ההר הסלעי גלש לתוך המים.
דויד החנה את הג'יפ וקפץ לחול הצחור.
"את הצלילה הראשונה נבצע עוד לפני שנקים את מחנה הלילה."
שלושת האוסטרים פרקו את מכלי הצלילה במהירות והצוללים עלו על ציודם.
ארון ירק לתוך המסכה שלו.
"האתר הזה נראה כמקום מושלם לצפות בו בכרישים," הוא שטף את המסכה במים, "אני מוכן לגמרי למפגש הראשון שלי."
דויד אחז במכלו של ארון ומשך אותו לאחור.
"עלינו להיות מאוד זהירים בכניסה לאתר," הוא הצביע לעבר הסלעים שגלשו אנכית למים, "אותה זווית של תלילות שאנו רואים מעל המים ממשיכה מתחתיהם. זו הסיבה שבעטיה המים במפרצון הם בצבע כחול עמוק. שלושה מטרים בלבד מקו המים, העומק מגיע לעשרה מטרים והשיפוע מאוד תלול."

אנה ההולנדית הסירה את מסכת הצלילה מפניה וניערה את שערה השחור הארוך.
"זו הייתה הצלילה היפה ביותר בחיי."
רולף בעלה נשען על כתפה כשהסיר את סנפיריו.
"אכן צלילה פנטסטית," הוא עזר לאשתו להסיר את המכל מגבה, "גם אם זו הייתה הצלילה היחידה בסיפארי, אני מרוצה לחלוטין. היה ממש נהדר."
ארון היה שקט שלא בהרגלו. ליסה אחזה בכנפות חליפת הצלילה שלו וקילפה אותה מגופו הצנום כשהיא הופכת אותה כשצידה הפנימי מופנה החוצה.
"נו ארון, נהניתָּ מהצלילה?"
דויד עזר לליסה להסיר את החליפה שלה וענה במקומו:
"ארון לא שם לב לאלמוגים האדומים הנפלאים, או לספוגים בשלל צבעי הקשת. לא ראה את עשרות הזהרונים, את דג הצפרדע הירוק, את הסרטנים ואת מאות הדגים הצבעוניים," הוא חייך אל ארון, "נכון ארון?"
דויד הגיש לליסה את חליפתה ההפוכה.
"ארון היה עסוק בבהייה במים הכחולים ובצפייה לכרישים."
עיניו של ארון נדלקו.
"מה, היה כריש ולא ראיתי?"
דויד הגיש את מכל הצלילה לוורנר, אחד השפים האוסטריים שהניחו בקרבת מדחס-האויר.
"לא ארון. לא היו כרישים, אך החמצת את כל היתר."

הצלילות באזור נערכו בבריכה הכחולה וכן בשוניות הצפונית והדרומית של ראס-אבו-גאלום. הדובדבן שבקצפת הצלילות היה האתר בראס-ממלח. הצלילות באזור זה של סיני נערכו בשוניות בתוליות לחלוטין. האלמוגים והדגים מעולם לא נתקלו בצוללים לפני כן. האתרים היו שלמים ומושלמים ללא סימן של הרס מעשה ידי אדם (או הרס מעשה ידי בעיטה לא מכוונת של סנפיר). השוניות שגשגו בשלל אין סופי של אלמוגים, ספוגים, שושנים, מניפות, ובמבחר עצום של דגים ויצורים ימיים אחרים.
הצוללים היו ממש מאושרים במים. ולא רק בזכות הנופים הקדומים והססגוניים, אלא גם משום שזכו למעט שקט מברבוריו האין-סופיים של ארון בנושא הכרישים.
מהרגע שפלט את ווסת האויר מפיו, יצאו ממנו אין סוף פרטים, סיפורים ואנקדוטות בנושא הכרישים. כך היה עד שנרדם או עד שהניח את הווסת בפיו לקראת הצלילה הבאה.
לקראת יומו השלישי של הסיפארי הפכו כל יתר חברי הקבוצה למומחי כרישים אפורים, מלומדי כרישי פטיש ונלהבי כרישים לבני סנפיר.

בסופו של דבר דויד נאלץ לא רק להוביל את הצלילות, לדחוס אויר במכלים, לנהוג, לבשל (עם עזרה נדיבה של השפים) ולשטוף כלים. הוא חזר והסביר שכרישים הם לא היצורים המלהיבים היחידים. הצלילות כללו מבחר עצום של אוצרות טבע מדהימים שלא ממשפחת הכרישים.

דויד התיישב לנוח מעט על מזרון והסיר את כובעו.
"מוכנים לצלילה האחרונה של הסיפארי? מסיבת הסיום התת-מימית?"
ארון היה האחרון שנעמד והחל להתכונן לקראת הצלילה.
"טוב, אני חייב להודות שהצלילות היו באמת נפלאות," הוא חיבר ווסת לברז מכל הצלילה, פתח את ברז האויר והביט במד הלחץ, "אפילו שלא ראינו כרישים, הצלילות היו נהדרות."

בצלילה במעלה הקניון התת-מימי בראס-ממלח, דויד הוביל את הקבוצה לעבר משטח חולי בין שתי שוניות בכדי לבצע חניית דקומפרסיה בעומק שלושה מטרים. הקבוצה התקבצה סביב שונית רדודה, הצוללים כרעו על בירכיהם ובדקו בריכוז את שושנות-הים ודגי השושנית, כמה חסילונים וסרטנים וגם קופסינון צהוב וזעיר שנפנף בסנפיריו בחן.
דויד כרע על החול והביט סביב.
לפתע, כמו בסרט, הופיע מהמעמקים כריש פטיש ענקי ושחה ישירות לכיוונם. כאשר הכריש הגיע ממש מעל ראשם, דויד נעמד וליטף את בטן הכריש לכל אורכה כשזה שחה בעצלתיים ונעלם בתוך שניות. דויד הפנה מבטו מהכיוון אליו נעלם הכריש אל הצוללים. הוא ציפה לראות עיניים פעורות ומבטים נפעמים. אך לא כך. שבעת הצוללים היו שקועים עם הפנים כלפי מטה צופים בעניין בדג הדקן נושף מים על קיפוד שחור ומנסה להפכו.
דויד געש בזעם רותח והחליט בו במקום להשמיד את כל השבעה. לאחר שלושה ימים של שיחות אין סופיות וצפייה עורגת לראות את מלך הים, הם איבדו הזדמנות של פעם בחיים. דויד ראה כרישי פטיש לפני כן, אך מעולם לא מקרוב כל כך ומעולם לא בגודל עצום שכזה.

הוא שחה לעברו של ארון משך בשערו הארוך וסימן לו: "הבט בי!!" לאחר מכן נקש בחוזקה על המסכות של יתר השישה וסימן להם בהדגשה: "הביטו בי, ואל תעזו להסיר את מבטכם ממני אפילו לשנייה אחת!!".
השבעה כרעו במעגל מסביבו של דויד והביטו בו בצפייה.
דויד ידע. הוא היה צולל מנוסה. והוא צדק. כעבור כחמש דקות נוספות הוא הופיע. הכריש הסקרן שחה שוב באותו המסלול, מהמים העמוקים אל עבר הקבוצה. הפעם כולם ראו. אנה ניסתה להסתתר מאחורי בעלה ועיני שניהם היו פעורות בבהלה.
פיו של ארון נפתח והוסת נשמט ממנו אך הוא לא טרח להשיבו. כאשר הבחין בדויד ששוב נעמד ומלטף את גחונו של הכריש, נעמד גם הוא, כשהוסת מתנודד לצד גופו, והספיק ללטף את זנב הדג לפני שזה שוב נעלם בעומק והקבוצה יצאה מהמים.

פיו של ארון היה עדיין פעור.
"ראיתם את זה? ליטפתי כריש פטיש," הוא המשיך לצעוק בהתרגשות, "אני ממש באמת ובתמים ליטפתי ונגעתי בכריש ענקי."

דויד עסק בסידור המכלים בשורה על הנגררת.
"אתם יודעים שיש לכם מזל גדול שאתם עדיין בחיים."
שבעת הצוללים התקבצו סביב הנגררת. עיניו של ארון נצצו.
"כריש אוכל אדם. ידעתי שזה היה כריש אוכל אדם. אנחנו ראינו כריש פטיש ונשארנו בחיים. זהו היום הנפלא ביותר בחיי."
דויד אחז ברכות באוזנו של ארון ומשך את פניו קרוב אל פניו שלו.
"הכריש לא היה מסוכן. זה הייתי אני. אני הייתי קרוב מאוד להרוג אתכם. הרג מהיר וסופי."
הוא הניח לאוזנו של ארון.
"הכריש ביקר אותנו פעמיים. בפעם הראשונה לא הייתם ערניים מספיק, והוא חלף סנטימטרים מעל ראשיכם בלי שתבחינו."
הוא לקח נשימה ארוכה.
"ולאחר שלושה ימים של אין סוף דיבורים על כרישים. אלמלא חזר הכריש בכדי שתוכלו לראותו, הייתי נאלץ לחסל אתכם."

מתוך הספר שערי כפר הנופש נעולים
בהוצאת lulu/com