"וּבְבוֹא הַזְּמַן תַּעֲמֹד עַל צוּקוֹ שֶׁל הַדָּבָר
תִּתְבּוֹסֵס בְּעָצְמָתוֹ וְתַשְׁתִּין מֵהַפַּחַד
עַד הָרֶגַע הַבָּא"
(נעם פרידמן "בוא, תסביר לי", מתוך: "אני כמו אפרסק")
"אני כמו אפרסק" הוא ספר שירה המביע כי כולנו שותפים לאותן התחושות
נעם פרידמן (29) מפרסמת בימים אלה את ספר שיריה הראשון בהוצאת הספרים הצעירה "קתרזיס". שם הספר, "אני כמו אפרסק", הוא האמירה שהחיים מורכבים מרגעים קטנים ופשוטים, ובתוכם הפגיעות היא עובדה שעומדת בבסיס מי שאנחנו. בסופו של דבר, אלה רגעים ותחושות שמשותפים לכולנו. ואכן, שיריה של פרידמן מדברים בקול מורם מתוך השבר ומתוך הסדקים.
שירתה של נעם פרידמן מתבטאת בשפה פשוטה אך מיומנת, שמשרטטת ביד מקצועית חוויות חיים מורכבות, שניתן רק להזדהות איתן. נעם שואבת את קשיי היומיום של דורה, ומוצאת להם מילים באסתטיקה ובליריקה הטומנות מזור. על כן, אנו מאמינים כי ישנה חשיבות בחשיפת הציבור לשירתה, שהרי אותו היא כותבת.
אנו גאים לומר כי הספר ״אני כמו אפרסק״ רואה אור בהוצאתנו, ואנו מזמינים אתכן ואתכם לקרוא בו ולתת לו את הבמה הראויה כראות עיניכם.
נעם פרידמן גרה בתל אביב, בוגרת ביה״ס למוזיקה ״רימון״. היא משוררת, מוזיקאית וכותבת.
הספר זמין לרכישה בחנויות הפרטיות בתל אביב
וכן בחנות האינטרנטית של הוצאת קתרזיס בכתובת:
https://www.bookscatharsis.com
שירים נבחרים מתוך הספר "אני כמו אפרסק"
מאת נועם פרידמן
ה ו צ א ת ק ת ר ז י ס
איש אריה קטן
תִּבְכֶּה בִּשְׁבִילִי
אוֹ לְפָחוֹת
תָּשִׁיר בִּשְׁבִילִי
אוֹ רַק
תַּשְׁאִיר בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לִבְכּוֹת עָלָיו
אִם לֹא תִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי
אוֹ לְפָחוֹת
תִּשָּׁאֵר בִּשְׁבִילִי
לֹא יִהְיֶה בִּשְׁבִילִי
מַשֶּׁהוּ לָשִׁיר עָלָיו
אלפונסו
אַלְפוֹנְסוֹ
אַלְפוֹנְסוֹ, אֶקְרָא לְךָ
חַי וְנוֹשֵׁם בֵּין קִירוֹת חֲדָרַי
בְּמֵרוֹץ הַשָּׁנִים
דּוֹהֵר כְּסוּס הַרְבָּעָה
אַלְפוֹנְסוֹ! אַלְפוֹנְסוֹ! אֶקְרָא לְךָ
הֱיֵה לִי גִּבּוֹר
גִּבּוֹר סִפּוּרַי
אָרֹךְ כְּנָהָר
שֶׁגְּשָׁרִים לוֹ מֵאָה
אַלְפוֹנְסוֹ
חַד כְּתַעַר
מָהִיר כִּירִיָּה
מְדַמֵּם עַל מַרְצֵפוֹת חֲדָרַי
הוֹ אַלְפוֹנְסוֹ
אַלְפוֹנְסוֹ אֶקְרָא לְךָ
עַד שֶׁאָקִיץ
וְדַי
היופי שבלכתוב עליך
הַיֹּפִי שֶׁבְּלִכְתֹּב עָלֶיךָ
הוּא הַסֵּבֶל שֶׁבַּקִּיּוּם
הוּא לִחְיוֹת בְּתוֹךְ הָרֶגַע
שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְסִיּוּם
השראה / נועם פרידמן
הַשְׁרָאָה הִיא
בְּחֹסֶר הַצִּפִּיָּה
הִיא בַּהֲוָיָה עַצְמָהּ
הִיא כְּמוֹ לְהִתְאַהֵב
כָּכָה סְתָם בְּלִי לְצַפּוֹת.
קָרָה לִי פַּעַם בֶּעָבָר.
מחוות גדולות
אֲנִי לֹא זְקוּקָה לְמֶחֱווֹת גְּדֹולוֹת
הַהֵפֶךְ אֲנִי
כָּל כָּךְ רְגִילָה לְאֶפֶס מֶחֱווֹת
הַמֶּחֱווֹת הַיְחִידוֹת שֶׁאֲנִי רְגִילָה אֲלֵיהֶן
נִמְצָאוֹת תָּמִיד בַּגְּבוּלוֹת שֶׁבֵּין
הֶחָזֶה שֶׁלִּי
וְהַיְרֵכַיִם
משהו
מַשֶּׁהוּ
יִהְיֶה חַיָּב
לְהִתְיַשֵּׁב
לְהִתְרַוֵּחַ עַל כִּסְאוֹ
וּלְהַכִּיר בַּזְּמַן שֶׁעָבַר
אַחֶרֶת מַשֶּׁהוּ יִפֹּל
בֵּין כִּסֵּא
לְכִסֵּא
וְיִשְׁכַּב שָׁם וִיחַכֶּה שֶׁיַּבְחִינוּ בּוֹ
וְהֵם כֻּלָּם
יִשְׁתּוּ קָפֶה
יְעַשְּׁנוּ סִיגַרְיוֹת
וְלֹא יָשִׂימוּ לֵב
שֶׁבִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לָהֶם
מדבר אליי
כָּל מַה שֶּׁמְּצֻפֶּה זָהָב
וְאַבְנֵי טוּרְקִיז
מְדַבֵּר אֵלַי
מִלִּים כְּבֵדוֹת
אֲפוּפוֹת
נִיחוֹחוֹת קָפֶה וְאַלְכּוֹהוֹל
מְדַבְּרוֹת אֵלַי
נִמְתָּחוֹת כְּמוֹ רֹק
בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה
בְּצוּרַת עָשָׁן סָמִיךְ
מִטַּבָּק שֶׁנִּקְלָה הֵיטֵב בַּשֶּׁמֶשׁ
שֶׁמֶשׁ שֶׁיֵּשׁ רַק בִּמְקוֹמוֹת בָּהֶם הַנּוֹף
מְדַבֵּר אֵלַי
הָרִים וּמַכְתְּשִׁים בַּמִּדְבָּר.
אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי
וּמְדַבֵּר וּמְדַבֵּר וּמְדַבֵּר
וּבֵינֵינוּ מַכְתֵּשׁ.
עד
אִם תִּפֹּל עָלַי
אֲנִי מַבְטִיחָה
לְהַחְזִיק אוֹתְךָ עַל גַּבִּי
בְּעֵינֵי סְעָרוֹת לִמְצֹץ מִדָּמְךָ
עִקְּבוֹת אֶרֶס
כִּזְאֵב בְּעֵין סְעָרָה
לָשֵׂאת אוֹתְךָ
כַּיָּאֶה לְךָ
מַבְטִיחָה
אִם תִּפֹּל
אָכִיל עַד תֵּצֵא נִשְׁמָתִי
עַד אֶפֹּל בְּעֵין סְעָרָה
כַּיָּאֶה לִי
ערב יום שני
אִם תַּפִּיל אוֹתִי
תַּשְׁפִּיל אוֹתִי
אַל תַּחְשֹׁב שֶׁאֲנִי לֹא אָבוֹא אַחֲרֶיךָ
עִם עֵדֶר נוֹשֵׁף עָשָׁן
כִּי אֲנִי אָבוֹא
אַחֲרֶיךָ
וְגַם אִם לֹא
תַּשְׁפִּיל אוֹתִי קְצָת
מַגִּיעַ לִי לְכָל הַפָּחוֹת סוּג כָּלְשֶׁהוּ
שֶׁל יַחַס
פחד
כֵּן, אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת עַל הַפְּחָדִים שֶׁלְּךָ, בְּבַקָּשָׁה
לֹא מִתּוֹךְ גִּלּוּי אֶמְפַּתְיָה, חָלִילָה
אוֹ רַחֲמִים, חָלִילָה
אֶלָּא מִתּוֹךְ צֹרֶךְ לְהָבִין
מַה מֵּנִיעַ אוֹתְךָ
הֲרֵי זֶה לֹא סוֹד
שֶׁפַּחַד הוּא הַדֶּלֶק הַשָּׁכִיחַ בְּיוֹתֵר
הַמִּתְעַלֶּה אַף עַל הָרָצוֹן
בְּהֶשֵּׂגָיו
לִדְחֹף אֲנָשִׁים לִפְעֹל
וּבְכָל זֹאת
כֻּלָּם כָּל כָּךְ נִמְנָעִים מִלְּסַפֵּר
מִמָּה הֵם פּוֹחֲדִים
