אורית גולדמן

שלושה שירים

 

היי ירח

 

לוּ נוּכַל לִהְיוֹת אֲנַחְנוּ מֵהַהַתְחָלָה

נִהְיֶה שְׁנַיִם מוּל כָּל הַכּוֹכָבִים

וְהוֹרִים לַלְּבָנָה.

נִשַּׁק לָהּ – פַּעַם בִּלְחִי יָמִין

וּפַעַם בִּשְׂמֹאל

 

וּכְשֶׁתֵּרָדֵם –

נַשְׁאִיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בֵּיְבִּיסִיטֶר

וְנֵצֵא לָעִיר.

נֵלֵךְ יָד בְּיָד וְשָׁמַיִם מְזֹהֲמֵי חַשְׁמַל

יִכְפּוּ עָלֵינוּ יַתְמוּת כּוֹכָבִית

וְנִשְׁכַּח אֶת הַיָּרֵחַ וְנִהְיֶה

חַסְרֵי כֹּל.

 

פעימה

 

הַלֵּב שֶׁלִּי פָּעַם בֶּחָזֶה שֶׁלְּךָ

רַק הִתְחַלְנוּ

וְהַלֵּב שֶׁלִּי פָּעַם בֶּחָזֶה

רָצִיתִי לִשְׁאֹל

וְהַלֵּב שֶׁלִּי פָּעַם,

מָה מִתְבָּרֵר אֶצְלְךָ

וּבַלֵּב שֶׁלִּי,

כְּשֶׁאַתָּה נוֹגֵעַ לִי

בַּלֵּב.

 

חדשה בישנה

 

רָמַת־גַּן הָיְתָה יְשָׁנָה עוֹד כְּשֶׁעָבַרְנוּ אֵלֶיהָ.

מַעַבְרֵי הַחֲצָיָה בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה

כְּבָר נִצְבְּעוּ מֵאוֹת פְּעָמִים

וְגַם הַבַּרְזֶלִים בְּשׁוּלֵי הַמִּדְרָכָה.

הַמַּסְטִיקִים בַּכַּדּוּר הַשָּׁקוּף הַגָּדוֹל

שֶׁמִּחוּץ לַמַּכֹּלֶת, כְּבָר דָּהוּ.

דְּגֵי נוֹי כְּבָר הָיְתָה מִיתוֹלוֹגִית.

וְקוֹלְנוֹעַ לֵילִי הִקְרִין שָׁנִים אֶת אִשָּׁה יָפָה

עַד שֶׁהִקְרִין כְּבָלִים וְנֻתַּק סוֹפִית.

 

מִיכַל וְלִיאַת הָלְכוּ כְּחָמֵשׁ פְּסִיעוֹת לְפָנַי –

כְּמַעֲבַר חֲצָיָה לְפָנַי,

כְּדוּכַן טוֹטוֹ לְפָנַי,

לִפְרָקִים עָצְרוּ בָּאֶמְצַע

סוֹבְבוּ חֲצִי גּוּף וְהֵבִיאוּ יָדַיִם לִלְחִישָׁה.

פַּעַם אַחַת גַּם שָׁלְחוּ אֵלַי אֶצְבַּע.

 

עָצַרְתִּי לִכְבוֹדָן:

פַּעַם קָשַׁרְתִּי שְׂרוֹכִים.

פַּעַם אַחֶרֶת חִפַּשְׂתִּי מַפְתֵּחַ

וְאָז חֲצִי שֶׁקֶל לְבָּזוּקָה.

בַּפַּעַם הָרְבִיעִית אָמַרְתִּי לָהֶן:

זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי! וְלֹא נָשַׁמְתִּי

בַּמִּלָּה "הַבַּיְתָה".

 

 

 

 

 

דילוג לתוכן