שולה ברנע

עסיס

לוּ אָמֹץ צוּף כְּצִפּוֹר
מִשִּׁפְעַת הַפְּרָחִים –
הַאֶצְמָא עוֹד?

*

נְטִיפֵי מְצוּקוֹת נִטְּעוּ בָּהּ
סְדָקִים נִבְעוּ בָּרִקְמָה,
בְּחַדּוּת פָּרְמוּ אוֹתָהּ,
אַחֵר הַחַמָּה תָּתוּר,
לִלְגֹּם יַיִן אֲבִיבִים
לְהָרִיחַ שׁוּב יַסְמִינִים.
הירושיגה

 

דילוג לתוכן